בין החוגגים גלעד הלחמי, פעיל שכונות מתל־אביב, חילוני וליכודניק לשעבר. הוא לוגם מהיין המוגש לקהל העולץ. "היין גרוע, אבל עושה את העבודה", הוא מחייך. לצד השמחה, הוא אינו מסתיר את חששותיו. "אני מת מפחד שמחר אתעורר למצב שבו אחת המפלגות הערביות תעבור, אבל אני תולה תקוות בקולות החיילים שזה לא יקרה".
פרט למספר המנדטים הגדול ביותר אי־פעם שמפלגה המייצגת את הציונות הדתית זכתה בו, נרשמה השבוע עוד עובדה היסטורית קטנה. לראשונה התפצלה רשימה אחת לשני אירועי בחירות נפרדים – זה של סמוטריץ', וזה של תנועת עוצמה יהודית ואיתמר בן־גביר, שהתקיים בירושלים. מאחר שגם הקמפיינים נוהלו בנפרד, יש שירצו לראות בכך אות לכך שהמפלגה התפלגה עוד בטרם נקבע סופית מספר המנדטים שלה. "כשהשמחה רבה מרבים בחגיגות", תורם סופר הסבר משלו. "המשקל שלו בהישג אכן גדול מאוד, אבל בעיקר היה גדול כאן משקל השותפות".
האם הפיצול הזה רומז לדרך שבה יתנהלו השניים, סמוטריץ' ובן־גביר, גם בימים הבאים? האם, למשל, כל אחד מהם יקיים כעת משא ומתן קואליציוני נפרד?
סמוטריץ' בנאומו ממהר להזים את התחזיות הללו: "אני שומע בימים האחרונים כל מיני ספקולציות ואמירות לגבי המשך הדרך. אני רוצה להבהיר באופן ברור: אנחנו נמשיך לעבוד ביחד בשיתוף פעולה, בעשייה המשותפת, נשב יחד כדי לגבש את המשך הדרך". עם זאת, יו"ר הציונות הדתית לא הבהיר שהרשימה תפעל כסיעה פרלמנטרית אחת. שיתוף פעולה הוא מונח רחב מאוד. "עם ישראל רוצה שינוי," אומר לנו סופר. "שיתוף הפעולה יימשך גם בממשלה".
לגלעד הלחמי יש תחושה אחרת בנוגע לחגיגה המפוצלת: "מפריע לי שבן־גביר לא פה. הוא היה צריך להצטרף ולרוץ בפריימריז משותפים, אבל נראה לי שהמשימה התחלקה. בן־גביר עשה עבודת שטח טובה, וסמוטריץ' את עבודת המטה. בוא נהיה כנים – בשטח בן־גביר היה בולט יותר מבצלאל, אבל אני אוהב את שניהם בצורה שווה ושניהם יקרים לליבי. העבודה שלנו הייתה בעיקר עם בצלאל ועם רוטמן, בנושא ההגירה. ניסחנו ביחד את האג'נדה שלנו לטיפול במערכות האלה. בוא נקווה שזה יישאר כך, ונוכל להתחיל את התוכניות לדרום תל־אביב ולגירוש מסתננים".
ח"כ שמחה רוטמן: "הרי כל השנה דיברנו על איך לקחו את רצון הבוחרים ואיבדו את היחס הבסיסי ביותר אליו. כעת מגיע למצביעים לקבל את מה שהם בחרו. גם נתניהו מכיר בזה"
משה סלומון, ממנהיגי העדה האתיופית, רב וסגן־אלוף במילואים, יורד מכתפי האוהדים שבירכו אותו. הוא נמצא במקום ה־14, ויודע שיחלפו עוד שעות ארוכות, אולי אף ימים, עד שהמתח ייפתר והוא ידע באופן סופי אם הוא חבר כנסת או לא. "זה לא משנה אם אני איכנס או לא", הוא אומר לנו בחיוך. "עם ישראל החליט שגוש הימין ירכיב את הממשלה, ואני מקווה שאהיה בין אלה שיעסקו במלאכה. אנחנו חוגגים כי הכיוון הוא ממשלה לאומית, והתקווה היא שיהיו גם 65 מנדטים לגוש".
כעת, אומרים לנו פעילים, צפוי ויכוח פנימי סביב האופן הנכון לניהול המו"מ וחלוקת התפקידים בממשלה הבאה. "אני מקווה שזה לא יקרה", אומר לנו שמחה רוטמן, מקום 6 ברשימה. "צריכים לנהל מו"מ בחדרים סגורים. הציבור רוצה רפורמה במערכת המשפט, וגם נתניהו מבין זאת".
בתום נאומו ירד סמוטריץ' מהבמה והצטרף למעגלי הרוקדים. אני לא רוצה להשבית את השמחה, אמרתי לו, אבל יכול להיות שבזמן שאתה רוקד כאן, נתניהו כבר מקיים שיחת טלפון ערה עם לפיד או עם גנץ להקמת ממשלת אחדות. "זה לא יקרה", הוא משוכנע. "עם גנץ אין לו יכולת להקים ממשלה, ועם לפיד, טוב, אני מקווה שזה לא יקרה".
רוטמן עובר מערוץ למשנהו. "זו סיטואציה בלתי אפשרית", הוא אומר לנו על התרחיש שלפיו בסופו של דבר הם יושארו מחוץ לממשלה. "הרי כל השנה דיברנו על איך לקחו את רצון הבוחרים ואיבדו את היחס הבסיסי ביותר אליו. כעת מגיע לבוחרי הליכוד, הציונות הדתית והחרדים לקבל את מה שהם בחרו. גם נתניהו מבין את זה ומכיר בזה".
"אם זה יקרה, נכיר את הפעילים של קריים מיניסטר מקרוב", צוחק הלחמי כשאני מעלה בפניו את האפשרות שנתניהו יבכר על פניהם מפלגות אחרות. "אני אוהב את נתניהו מגיל צעיר, אבל אני יודע כמה הוא השפיל בעבר את הציונות הדתית ואת בן־גביר. מתוך ההיכרות והניסיון, הפחד קיים. למדנו דברים בעבר, ואנחנו יודעים להיזהר. אני מקווה שהוא לא ייכנע ללחצים ושזה לא יקרה". 
