יום הבחירות של איילת שקד היה שגרתי למדי עבור מי ששוב נאבקה על קיומה הפוליטי. דבר אחד היה שונה: הפעם היא ניצבה לבדה מול הבוחר הימני־דתי המתלבט, ובחלקו אף כועס. במהלך היום היא פגשה את השטח הדל של מפלגת הבית היהודי, מנסה להטות לכיוונה מצביעים מתלבטים. בסיום היום הגיעה למטה המפלגה בשוהם, וצפתה במדגמים עם המועמדים האחרים.
אכזבה רבתי לא נרשמה כאן, וגם תחושת תבוסה לא הוחצנה; חברי הרשימה והפעילים התכוננו היטב לתוצאות. למרות זאת הם הגיעו לכאן מתוך נחישות לעמוד מאחורי שקד, וגם להנכיח את קולם של רבבות מצביעים (כ־50 אלף, לפני ספירת המעטפות הכפולות) שביקשו להבדיל את עצמם ממפלגתם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר.
בין הנוכחים ליאור וייס, שעמד כל היום בדוכן של הבית היהודי באחד ממעוזי המגזר. הוא מספר על מצביעה שלפני כניסתה לקלפי שפכה קיתונות של ביקורת על שקד. "כשיצאה מהקלפי היא ניגשה אלינו שוב ואמרה לי 'תשמע, בסוף היא היחידה שהיה לי להצביע לה", הוא מספר בחיוך.
"אי אפשר לומר שאנחנו לא מאוכזבים, ציפינו שנעבור את אחוז החסימה", מוסיף וייס. "היו תגובות טובות בשטח, בטח ביחס למצב שבו התחלנו וכמות השנאה והשקרים שהופנו כלפי איילת שקד. אבל החיים הם עליות ומורדות, ואנחנו ממשיכים הלאה. היו טעויות בשטח", הוא מודה, "אבל הבעיה הייתה חוסר הקשבה של הציבור לעובדות הנכונות. ההישגים שהביאה איילת שקד בממשלה הנוכחית, כמו התמיכה בהתיישבות הצעירה וחיזוק הרשויות ביהודה ושומרון, לא הוצגו מספיק. זה נחשף רק בחוגי בית". לשאלתי מדוע הגיע לכאן הערב, הוא משיב: "אנחנו חלק מהמפלגה ובאנו להגיד לאיילת תודה. גם הפסדים צריך לקבל בכבוד".
נוי רוזנפלד, מקום 8 ברשימה, מגיע לאולם ומחבק את הפעילים. "כל הכבוד לכם על המלחמה", הוא מחזק אותם. כשאני תוהה מדוע הוא נראה שמח בערב כזה, הוא עונה: "כי יש לנו מפלגה. עכשיו צריך לדעת למנף את זה. בן־גביר צמח ממנדט אחד". למרבה האירוניה, מתברר שהבית היהודי הנוכחי רואה בבן־גביר מודל. נזכיר שהוא סיים בבחירות מרץ 2019 עם כ־80 אלף קולות, והפעם צמח באופן מטאורי, גם בעקבות המצב הביטחוני.
מבחינת שקד זו לא הייתה התאבדות פוליטית; היא החליטה לא לפרוש כדי לייצג את מצביעיה ולכך התווסף הצורך האסטרטגי בריצתה
"הבחירות האלה תפסו אותנו מוקדם", אומר ח"כ לשעבר ניסן סלומינסקי. "אמרנו לעצמנו שאם נצליח עכשיו זה יהיה מצוין, ואם לא – אז נצליח בפעם הבאה. מבחינה זו יש אכזבה גדולה אבל אנחנו מתחילים מחדש. האכזבה היא במובן שלא הצלחנו למרות שהשקענו הרבה. האם הכול התרסק ונגמר? אני חושב שלא".
אז בן־גביר הוא המודל?
"בהבדל אחד: לנו יש מוסד של 70 שנה. יש לנו תורת חיים שלמה והיסטוריית עשייה מדהימה. הציונות הדתית הקימה עולם אדיר בארץ ישראל, שמתבטא בחלקו ברשימה שהוביל בצלאל סמוטריץ', אבל הוא מייצג גוון מסוים שלה. השדרה המרכזית של הציונות הדתית עדיין מחפשת בית. לכן הייתה מסה אדירה של מתלבטים". לשאלתי אם הוא חושב ששקד צריכה להוביל את בניית הבית המחודש הזה, סלומינסקי בוחר שלא להתייחס, "לפחות לא בשלב הזה".
לא רק סלומינסקי מאמין בבנייה המחודשת של הבית היהודי; בכירי המפלגה והמועמדים מדגישים שהריצה עד הסוף הייתה מתוך מחשבה צופה פני עתיד. "אין כאן אכזבה, התחלנו בנייה של משהו חדש", אומרת עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, מקום 4 ברשימה ויו"ר ארגון שורת הדין. "ספגתי גם מהלומות בפעילות שלי, וזה פרק נוסף, מהלומה נוספת. אני אמשיך לייצג את נפגעי הטרור ולהילחם עבורם, ואני חושבת שזה מאבק שחייב לעבור דרך הכנסת". "אני שמח שרצנו עד הסוף", אומר גם יום־טוב כלפון, המוצב אחריה ברשימה. "היה חשוב להנכיח את הקול הזה, והציבור מעריך נחישות ועמידה על הערכים".
לכעשרים האנשים שהיו עם איילת שקד בשעת צפיית המדגמים, הצטרפו בהמשך עוד כמאה פעילים בגבעת־שמואל לאירוע תחת הכותרת "אומרים תודה רבה". עם בואה של שקד הם קיבלו את פניה בקריאות עידוד רמות ובמחיאות כפיים. שקד נכנסה מחויכת, התבוסה לא ניכרת על פניה. "רק רציתי להגיד לכם תודה רבה", אמרה על הבמה. "נלחמנו כמו אריות, ידענו שזה קרב כזה, אמרתי לכם לכל אורך הדרך. אבל הלכנו עם האמת שלנו. הקול שלנו הוא קול חשוב מאוד ונמשיך להשמיע אותו". שקד הודתה ליו"ר הבית היהודי חגית משה ולמנכ"ל המפלגה יגאל דנינו, "שהאמינו כל הדרך שצריך להקים מחדש ולעורר את הבית היהודי". את מילותיה הקצרות חתמה ב"מילה לבנימין נתניהו: אם התוצאות נכונות, אני מאחלת לו ברכות ובהצלחה, שיזכה להקים ממשלת ימין יציבה לארבע שנים, שתחזיר את המדינה לתפקוד".
תוצאות האמת יחשפו כמה בדיוק מבני הציונות הדתית בחרו בשקד ובמפלגה בהובלתה. המספרים לא גבוהים אך גם לא אפסיים, ומבחינת פעיליה ומצביעיה הם מוכיחים שיש לה ציבור. הם מציינים גם כי מערכת הבחירות הזו מסתיימת כשלא ניתן להאשים את שקד שבגללה לא קמה ממשלת ימין. אם כבר, המציאות הפוכה: ריצתה עד הסוף, שהייתה מתואמת עם הליכוד, העלתה למעשה את אחוז החסימה והכתירה את שלטון הימין.
בסביבתה של שקד פקפקו כבר לפני כמה שבועות בסיכוייהם לעבור את אחוז החסימה. מבחינת שקד זו לא הייתה התאבדות פוליטית; היא בכל מקרה החליטה לרוץ עד הסוף ולא לפרוש, כדי לייצג את ציבור מצביעיה. הרצון הזה התלכד עם הצורך האסטרטגי של גוש הימין בריצתה, והוביל להחלטה הסופית שלא לפרוש.
עם חילופי הממשלה, שקד תצא לאזרחות לראשונה מזה עשר שנים. שרת הפנים, שכניסתה לפוליטיקה יחד עם שותפה עד לא מכבר נפתלי בנט, שינתה את פני הימין בישראל – שילמה את מחירו הקשה של המשחק הפוליטי ושל הטעויות שביצעה, למרות ההערכה הרבה שזכתה לה בתפקידיה המיניסטריאליים כאשת ביצוע נחושה ואידיאולוגית. לאחר הקמת הממשלה שקד תפנה כנראה למגזר העסקי ותשקיע יותר גם במשפחתה ובילדיה, שבקושי ראו אותה בשנים האחרונה.
האם תם הפרק הציבורי בחייה של איילת שקד? מוקדם לקבוע. היא עצמה משלימה בימים אלה עם העובדה הזו, אך ייתכן מאוד שההתפתחויות בזירה הפוליטית הישראלית רבת התהפוכות עוד יביאו לשובה, במוקדם או במאוחר.
