דקות ספורות לפני סגירת הקלפיות הגיעו כמה עשרות פעילי נוער מרצ למטה המפלגה בבניין המועצה לישראל יפה בצפון תל־אביב. הם התבוננו במכשירים הניידים שלהם, מנסים לאתר הדלפה או רמז כלשהו למצבה של מפלגת השמאל הוותיקה. בשעה 22:01, כאשר על שלושת המסכים הופיעה הספרה 4 לצד תמונת היו"ר זהבה גלאון, הם פצחו במחיאות כפיים. אך בדקות הבאות, התחושה הייתה פחות חגיגית. "מצד אחד אנחנו עם ראש מעל המים, מצד שני את המטרה המרכזית פספסנו – יש לביבי 61", אמר אחד הפעילים. "שום דבר לא סופי", הגיבה פעילה אחרת, בניסיון לשמור על אופטימיות. "זה חצי אחוז לכאן או לכאן, בל"ד נכנסת ולביבי אין גוש".
עד השעה 23:00 הם עקבו בתקווה בעיקר אחרי מצבה של המפלגה הערבית הנחשבת לקיצונית ביותר, שחלק מהמדגמים קירבו אותה לאחוז החסימה. בשעה 23:30 התברר כי גלאון בחרה שלא לבוא ולפגוש את הפעילים. במקומה, מזכ"ל מרצ תומר רזניק נשא נאום קצר שעיקרו חוסר הוודאות לקראת תוצאות האמת. הפעילים חתמו את הערב בשירת "שיר לשלום" ו"קום התנערה עם חלכה", הגרסה העברית של האינטרנציונל.
רק לאחר שהתפזרו לבתיהם בידיעה שמפלגתם נמצאת לפחות בתוך הכנסת – הבינו הפעילים שהדרמה האמיתית עוברת מבל"ד, שכבר התרחקה מאחוז החסימה, אל מרצ. הסוקרים בשלושת הערוצים עדכנו כי מרצ צפויה להישאר מחוץ למשכן הכנסת.
בימים האחרונים של מערכת הבחירות נאבקה מרצ לעבור את אחוז החסימה. היו"ר זהבה גלאון כינתה את המצב "האימ־אמא של הגעוואלד", והסבירה כי אם מרצ תיפול, נתניהו ישלים 61 בקלות. אבל מה שהביא למפלגה בפעמים הקודמות שישה מנדטים, לא עבד אצל גלאון. מי שהוצגה כמושיעת מרצ, שחזרה במיוחד כדי להציל את המפלגה, לא הצליחה לשחזר אפילו את ההישג של היו"ר הקודם ניצן הורוביץ, שנחשב כמי שנכשל בהובלת המפלגה ואף לא ניסה להתמודד על ראשותה.
יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שביקש למנוע את התסריט של התנפצות אחת ממפלגות השמאל על סלעי אחוז החסימה, ניסה להביא לאיחוד בין מרצ למפלגת העבודה. גלאון תמכה בכך, אך יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי סירבה לשמוע על הרעיון, והתעקשה שכדי למקסם את מספר הקולות על כל מפלגה לרוץ בנפרד. פגישה שזימן לפיד עם השתיים הסתיימה בתוך זמן קצר. ככל שמועד הבחירות התקרב, התמונה מבחינת מפלגת השמאל הלכה והתערערה. מרצ ירדה לארבעה מנדטים בסקרים, וגם מפלגת העבודה נחלשה. בסביבת גלאון חשו בתנועה של מצביעים שהשתכנעו בצורך לחזק את יש עתיד, כדי להציב מפלגה גדולה מול הליכוד.
אלירן ביחובסקי, מקום 15 ברשימה ועד לא מכבר יו"ר צעירי מרצ, מפנה אצבע מאשימה לעבר מיכאלי: "ברור לכולם שהיא האשמה העיקרית במצב של מרצ ושל כלל הגוש. זו חוכמה קטנה מאוד לעשות הפוך ממה שכולם אומרים ולחשוב שהתוצאה תהיה הפוכה מכל האזהרות. הקמפיין שלנו היה מדויק: אם מרצ לא עוברת, יש לביבי ממשלה. אם בשמאל היו באים מאוחדים, היה יכול להיות רוב למחנה המרכז־שמאל או לפחות 60־60. בסוף זה נפל על אחריות. עכשיו צריך לחשוב איך בונים את זה מחדש, בצורה נכונה".
דברים דומים משמיע יו"ר הנהלת מרצ, אורי זכי: "הגוש לא התנהל כגוש. שני הגושים קיבלו את אותו מספר קולות, אבל בהתארגנות נכונה נתניהו הצליח לייצר רוב. היה צריך להיות איחוד של מרצ והעבודה, גם כדי לבנות בעתיד מפלגת שמאל חדשה על הבסיס של שתיהן. גם גנץ ולפיד היו צריכים אולי ללכת ביחד. היה הרבה אגו".
לצד הניתוח הפוליטי, זכי בוחר להפנות את המבט פנימה: "מרצ היא בית עבורי, המקום שבו צמחתי ואף פגשתי את בת זוגי. להאשים אחרים זה לא הפתרון אלא חלק מהבעיה. המפלגה יושבת כבר כמה מערכות בחירות סביב אחוז החסימה, וזה מצב שמצריך חשבון נפש. למרצ יש ערכים נכונים ותרומה אדירה לקהלים בחברה הישראלית, שחלקם לא מצביעים לה, אבל יש תחושה שמרצ חיה בשנות התשעים ולא מתאימה לישראל בת זמננו. הערכים מתאימים, אבל לא דרך העברתם. קהל אמוני כמו אנשי שכונות ופריפריה יכול למצוא את מקומו במרצ, אבל עלינו לחשוב איך עושים את זה. בארה"ב ברק אובמה הולך לכנסייה כל יום ראשון, למה בישראל איש שמאל חייב להיות אתאיסט שמתנכר לדת ולמסורת? אנחנו בתקופה אמונית ומסורתית יותר, וזו יכולה להיות הדרך להתחבר לעוד קהלים".
לסיום מוסיף זכי: "עם כל הדאגה שיש לנו, המדינה לא נגמרה. צריך להמשיך להיאבק על הערכים שלנו. כולנו חיים יחד, וצריך לראות איך בונים חברה משותפת ולא מביאים לקריסתה".
אחרי רצף של מערכות בחירות, נראה כי כמו בסיפור הידוע על הקריאות זאב זאב, מה שמכונה "קמפיין געוואלד" איבד את כוחו. בניסיון שכנוע אחרון הזכירה גלאון כי גם במשל המפורסם "בסוף הזאב הגיע", אך כמו בסיפור, זה בדיוק העוקץ: גם כשהזאב אכן מגיע, קריאות הסרק הקודמות גורמות לכך שברגע האמת הקהל כבר לא מאמין לאזהרות.
