נדמה שהמקבילה הימנית לסיפור של לינור היא קבוצת "חסרי הבית הפוליטי" בציונות הדתית. נוכחותם בלטה. שמענו אותם בבתי הכנסת אומרים שחבל שלא צירפו את שקד לרשימת הציונות הדתית, כי הפעם אין למי להצביע. חברים סיפרו שבשיחות סלון כולם תמכו בשקד, ורק התלבטו אם היא תעבור את אחוז החסימה. ברשתות החברתיות הם היו הקול המוביל. פגשנו אותם גם מעל דפי העלונים והעיתונות המגזרית: תיבת תהודה שחיה בתחושה שלא ייתכן ששקד לא תעבור.
תיבת התהודה הזאת הייתה חזקה עד כדי כך שהיא השפיעה גם על חלק מתומכי מפלגת הציונות הדתית שנחשפו אליה. גם מול הסקרים המחמיאים על 12 ו־13 מנדטים, הם חשו שאפשר יהיה לומר תודה אם סמוטריץ' יקבל מספר דו־ספרתי של מנדטים. ספק אם היה מי שהימר על יותר מ־13.
ואז הגיעו התוצאות, עם הצלחה חסרת תקדים למפלגת הציונות הדתית – 14 ח"כים, יותר מההישג של נפתלי בנט עם הבית היהודי. שקד, עם כל הרעש והצלצולים על מגמת ההתחזקות, הסתפקה ב־50 אלף קולות בלבד, הרבה מתחת לאחוז החסימה.
גם הדיבורים על הצבעה לבני גנץ ולמחנה הממלכתי, עם חילי טרופר ומתן כהנא, לא הוכיחו את עצמם בקלפיות המגזר. הקולות שהם כן קיבלו הם המקבילה של מצביעי מימד מהעבר הרחוק, שבעבר הקרוב יותר הלכו ליש עתיד עם אלעזר שטרן, תהילה פרידמן ושות'.
כשמוסיפים לכך את העובדה שרבים מחובשי הכיפות הסרוגות מצביעים כבר כמה מערכות בחירות לליכוד, עולה המסקנה הבלתי נמנעת בדבר הפער הענק בין הנוכחות והקול הבולט של הקבוצה הזאת, שפעילה ברשתות, מרבה להתבטא ונוכחת בשיח המגזרי, ובין כלל הציבור הדתי־לאומי שנמצא כנראה באזורים אחרים.
כדאי ש"האליטה המגזרית" תפנים את הפער הזה. כמו חבריה של עירית לינור, גם הם חיים בתוך בועה שמהדהדת את קולותיהם. אם הם רוצים להיות רלוונטיים, כדאי להם לאמץ את מסקנות ההתנפצות.
חשוב גם לומר שהאגף החרד"לי אינו חלק הארי במגזר. כשהאגף הזה התמודד בנפרד, גם הוא לא זכה להצלחה מסחררת. גם בבחירות הנוכחיות היו בוודאי מי שענו אמן בעל כורחם והצביעו לסמוטריץ' ולבן־גביר תוך שהם סותמים את האף – ממש כמו שהיו מי שהצביעו לבנט ה"לייט", כשהוביל את הבית היהודי, בלי חדווה גדולה ותוך עצימת עין מסוימת.
אלו ואלו הם קבוצות קטנות. המיינסטרים נמצא באמצע, היכן שאפשר יום אחד ללכת לשיעור של הרב יובל שרלו או הרבנית אסתי רוזנברג, ויום למחרת ליהנות משיעור של הרב שמואל אליהו או אשתו הרבנית טובה.
יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' יכול וצריך לחגוג, אבל עם ההצלחה מגיעה גם אחריות. המפלגה צריכה להילחם על תיק הדתות, כדי לקדם את ערכי הציונות הדתית ברבנות הראשית. גם סמוטריץ' וחבריו מאמינים ביהדות מקרבת, ובמערך כשרות וגיור שיתנהלו בתקינות ובמאור פנים.
וכמובן, סמוטריץ' חייב לשמר את הבחירות המקדימות במפלגה, ולפעול לפתיחת השורות ולהרחבת ההתפקדות כדי שמפלגתו תייצג לאורך זמן את המגזר – כולל מי שטענו שאין להם בית.
