1השמאל היהודי ייוצג בכנסת הבאה עם ארבעה מנדטים של מפלגת העבודה. כל השאר הן מפלגות ימין, חרדים, ערבים ומרכז. שלושה אחוזים לשמאל, זה הכול. וגם זה על הקשקש. כמה אלפי קולות פחות למפלגתה של מיכאלי, ולשמאל היהודי לא היו נציגים בכנסת בכלל.
זהו נתון דרמטי וקיצוני, שקשור כמובן לנפילתה של מרצ תחת אחוז החסימה, אבל מצד שני גם לא מאוד מפתיע. סקר נרחב שפרסם לפני כמה שנים מכון הסקרים האמריקני פיו העלה שרק 8 אחוזים מהישראלים מגדירים את עצמם כשייכים לשמאל. כעת, שערו בנפשכם הצבת קלפיות במוסדות אקדמיה נחשבים, בכלי תקשורת מעצבי תודעה ובמסדרונות הפרקליטות. האם יש לכם ספק ששיעור ההצבעה למפלגות השמאל היהודי היה קופץ בקלפיות הללו במאות אחוזים?
הימין ניצח בקלפי באופן מהדהד, אבל ההתנגשות שלו עם האליטות שקובעות במידה רבה כיצד מתנהלת הישראליות ביומיום לא צפויה להיחלש. כנראה להפך.
2 בנימין נתניהו ודאי מרוצה מניצחון הגוש שבראשותו, אבל מותר לשער שהוא היה מעדיף ניצחון צנוע יותר, של 61 או 62 מנדטים. הפרש זעום בין הגושים היה מאפשר לו לעשות מה שעשה תמיד עד עכשיו – פנייה מרכזה ושמאלה במטרה להכניס לממשלתו גורמים שיהפכו אותו למרכז הממשלה ולא לדופן השמאלית שלה. הפעם יהיה לו קשה יותר לעשות זאת, כי לכאורה אין לכך שום הצדקה. ממשלת 64 הומוגנית יכולה לתפקד היטב במשך ארבע שנים.
השאלה הגדולה היא אם נתניהו מעוניין בכך. מהניסיון רב השנים שיש לנו איתו, התשובה שלילית. נראה מה יקרה הפעם. כל מי שחושב שגנץ לא ישמח מאוד להמשיך להיות שר הביטחון בכל ממשלה שהיא, לא מבין את הדי־אן־איי של הרמטכ"ל לשעבר. הוא לא בנוי בשום צורה להיות עוד ח"כ באופוזיציה.
3 לממשלה שתקום ממתינים כאבי ראש רבים – איראן, המצב הביטחוני, המשילות בנגב ובגליל. כל זה ילווה בחשדנות בינלאומית מצד אירופה הליברלית והממשל הדמוקרטי בארה"ב. נתניהו כבר הוכיח שהוא יודע לרקום בריתות באירופה עם מנהיגי ימין ולשמור על קשרים טובים עם השמאל. מכיוון ארה"ב הוא צפוי לקבל זריקת עידוד באמצע השבוע הבא, כשהרפובליקנים ישובו ויהפכו את בית הנבחרים לשמרני בבחירות אמצע הקדנציה, ואולי גם את הסנאט.
אבל עם כל הכבוד לענייני החוץ והביטחון הבוערים, האתגר הגדול והמשמעותי ביותר שניצב מול הממשלה הזו הוא פתרון בעיית התחבורה בישראל, בדגש על מרכז הארץ. לא מדובר בפינוק של אנשים ונשים שתקועים שעות בכבישים, אלא במצב חירום שמשפיע על הכלכלה, על מצב הרוח הלאומי ועל היכולת של הכרך הגדול במדינה להתנהל בצורה הגיונית כלשהי.
התשובה, במילה אחת, היא מטרו. שרת התחבורה היוצאת כשלה באופן מחפיר בניהול ענייני התחבורה, ומלבד גימיקים זולים ועצירת תשתיות תחבורה ביו"ש, הרושם שהותירה במשרד ובציבור שליליים ביותר. בצלאל סמוטריץ', שכיהן לפניה באותו התפקיד, כבר הוכיח אז שהוא האדם המתאים לכך, עם יכולת למידה מהירה, אמביציה לעשות טוב ויכולות ניהול. כעת הוא עומד בראש מפלגה בת 14 מנדטים, וכנראה ידרוש תיק שנחשב לבכיר יותר. חבל, כי שר שיקדם באופן נחרץ ובלתי מתפשר את המטרו שגוש דן משווע לו, יצליח לשבור גבולות אלקטורליים של ימין ושמאל לטובת מפלגתו לטווח של הרבה שנים קדימה. לישראלים יש אולי דעות שונות על עתיד יו"ש (וגם זה לא בטוח), אבל כולם רוצים להגיע מתל־אביב הביתה לערים הסמוכות אחרי יום עבודה בפחות משעה וחצי.
4 איילת שקד סיימה לעת עתה את דרכה הפוליטית. לעת עתה, כי אך לפני רגע חזינו כולנו באדם שלא עבר (יחד איתה) את אחוז החסימה, חיפש קולות אבודים בפחי זבל ואחרי זמן קצר הפציע כראש הממשלה. המקרה של שקד יהיה אחר לגמרי – היא צפויה להצטנן בשנים הקרובות מחוץ לכתליה החמים של הכנסת – אבל זה לא נורא. כן כדאי לשים לב לכמות האמוציות השליליות שהורעפו עליה באופן אישי ועל מי שהעז להביע בה תמיכה.
כמה אלפי דתיים־לאומיים בגבעת־שמואל ועוד כמה אלפים בפתח־תקווה היו יעד להתקפה בלתי פוסקת, כאילו הם שעשויים למנוע את חזרת הימין לשלטון. שקד עצמה – שבניגוד למה שאפשר היה להתרשם מהתעמולה נגדה, לא הקימה מדינה פלסטינית ואפילו לא חילקה את ירושלים – הייתה כליא ברק של שנאה ותיעוב חסרי פרופורציה והיגיון. בסוף התבררה האמת: מה שהיה צריך כדי להביא לניצחון הימין הוא לא 3,000 קולות מסכנים מגבעת־שמואל, אלא עלייה של חמישה אחוזים בשיעור ההצבעה במוקדי ליכוד ועלייה דומה בריכוזים החרדיים.
הימין היה צריך להתמקד בשיעור ההצבעה הזה, שהעלייה בו תיקנה את הירידה בשיעור ההצבעה במעוזי הליכוד בבחירות הקודמות, ולא בהתקפות בלתי פוסקות על יו"ר הבית היהודי ומצביעיה, ודאי אחרי שכל הניתוחים העלו – כפי שגם קרה בפועל – שפרישה שלה לא תועיל למחנה אלא להפך.
5 ועכשיו תור הימין לשלוט. אם אכן תקום ממשלה הומוגנית ויציבה, הפעם לא יהיו תירוצים. משילות, חוק וסדר, טיפול שורש במערכת המשפט, ומטרו – לא לשכוח את המטרו.
אף אחד לא אמור להפריע. כל נבואות הזעם המופרכות שהושמעו השבוע מפיהם ומקלדותיהם של אנשי שמאל מיואשים לא יתגשמו כמובן, וטוב שכך. בואו נתחיל באפשרי, בהגיוני, במה שכל אזרח ואזרחית במדינה הזו יוכלו לצאת ממנו נשכרים. ויש כל כך הרבה עבודה שממשלת "השינוי" הותרה אחריה. זה מגיע לנו, זה מגיע למדינה.
