תוצאות הבחירות במגזר הערבי מציבות את הפוליטיקה הערבית בפרשת דרכים משמעותית. למרות העלייה באחוזי ההצבעה ביחס לבחירות הקודמות לכנסת ה-24, הייצוג הערבי בכנסת נותר בעינו: עשרה מושבים בסך הכל כאשר אחד מהגלגלים הפוליטיים (בל"ד) שהייתה שותפה לרשימה המשותפת נותר בחוץ.
תוצאות הבחירות קטעו את התהליך שהתחולל בשנים האחרונות והגיע לשיאו בכנסת היוצאת של השתלבות המגזר הערבי בפוליטיקה הישראלית והפיכת המפלגות הערביות לחלק מהמשחק הפוליטי היהודי-ציוני. זהו תהליך שהיה תוצר של התיקו הפוליטי אבל הוזן מכוח תהליך ההשתלבות הכלכלי של המגזר הערבי שהוביל הימין הישראלי לאורך כל תקופת שלטון נתניהו.
תהליך זה נעשה תוך כדי שיתוף פעולה מוכחש עם המנהיגות הפוליטית הערבית, אבל יצא מן הארון ערב סבב הבחירות הרביעי ובא לידי ביטוי בפיצול הראשון ברשימה המשותפת ובהקמת רע"מ שביקשה למנף את ההשתלבות הכלכלית גם להשתלבות פוליטית אפילו במחיר של הכרה בישראל כמדינה יהודית ונטישת העיסוק בנושאים לאומיים טעונים בין יהודים וערבים.
הפיצול השני ברשימה המשותפת ערב הבחירות הנוכחיות שיקף בהיבט הזה את חתירת חד"ש ותע"ל להדביק את הפער עם רע"מ של עבאס מנצור. הרחקת בל"ד הלאומנית נעשתה כנראה כדי לאפשר שיתוף פעולה עם "יש עתיד" לאחר הבחירות. בהיבט הזה, תוצאות הבחירות האחרונות שבהן נכנסו לכנסת עשרה חברי כנסת ערבים שהיו מוכנים לשקול השתתפות בקואליציה פוליטית ציונית הן כמובן הישג לתפיסת ההשתלבות.
יתר על כן, הפיכתה של רע"מ אשר הובילה את תפיסת ההשתלבות המוצהרת והייתה לראשונה בהיסטוריה לישות הפוליטית הערבית השותפה בקואליציה, למפלגה הערבית השקולה במעמדה (5 מנדטים) לרשימה המשותפת היא לא יותר מאשר מהפיכה בהגמוניה הפוליטית במגזר הערבי.
לאחר עשורים רבים, מאז שנות השבעים, שבהם חד"ש "הלבנה" המקבילה ל"ישראל הראשונה" בחברה הערבית, התחולל סוג של מהפך ודמוית "ישראל השנייה", קרי – רע"מ, התייצבה כמפלגה דומיננטית והגמונית. מדובר כזכור במפלגה שמייצגת תפיסת עולם פרגמטית ותועלתנית.
אולם, ההתבססות של רע"מ עומדת בצל תופעה הפוכה שבלטה בבחירות האחרונות המגולמת בהצלחתה היחסית של בל"ד. כמעט 140,000 מצביעים ערבים נתנו קולם למפלגה שמייצגת קול זהותי ואידאולוגי ברור ואנטי – ציוני החותר לקידום רעיון מדינת כל-אזרחיה. חלק מההצבעה המאסיבית בלט ביישובים מעורבים כמו לוד שהייתה מוקד לאלימות הערבית באירועי "שומר החומות" של מאי 2021.
עניין זה מבטא את קיומו של קרב איתנים המתחולל במגזר הערבי בין שתי תפיסות עיקריות: זו התועלתנית הממוקדת בקידום סדר היום הכלכלי וזו הזהותית הממוקדת בקידום סדר היום הלאומי. אין ספק כי אירועי השנה האחרונה במגזר הערבי ביטאו את התעוררות הגישה הזהותית שאיתגרו את חסידי הגישה התועלתנית.
הדברים באו לידי ביטוי באירועי "שומר החומות" אבל גם בפיגועים בהם היו מעורבים ערבים ישראלים באביב 2022, בתופעת האנרכיה בנגב ואפילו בתופעת הפשיעה הפנימית במגזר הערבי. נוכחותה האלקטוראלית של בל"ד היא עוד איתות לכך למרות שלא צלחה את אחוז החסימה (בשברירי אחוזים).
במציאות הזו האתגר המשמעותי שיכול להקרין על המגמות ברחוב הפוליטי הערבי מונח דווקא לפתחה של הממשלה הבאה. נתניהו ידע במשך עשור להוביל מהלך חשוב לשילוב כלכלי של המגזר הערבי ולא במעמד של "חוטבי עצים ושואבי מים" אלא כשותפים בצמיחת הכלכלה הלאומית.
מגמה כזו צריכה להימשך דווקא בגלל נוכחות הגורמים בתוך המגזר שקוראים תיגר על מגמה זו. היא יכולה להתנהל כנראה רק בצורה שקטה ובצורה שאינה קוראת תיגר על עקרונות ברזל של התפיסה הציונית הרואה לנכון להותיר את עצמאות ההחלטה בנוגע לעיצוב סדר היום הלאומי בידי הקולקטיב הציוני בלבד.
בהיבט כזה, צירופה של רע"מ לקואליציה הנוכחית או מציאת דרכים אחרות לשיתוף פעולה עמה נראה במבט ראשון כעניין תלוש ומופרך. אולם, בתנאים שבהם מובטח מראש הרוב הציוני בממשלה הבאה ובנסיבות שבהן לא תהיה לרע"מ השפעה פוטנציאלית על עיצוב הסדר הלאומי ומובטחת ההתמקדות שלה רק בסוגיות הנוגעות לאוכלוסייה הערבית, מדובר במהלך שיש בו הרבה תבונה.
כל זאת מפני שהוא יאותת על נכונות המנצחים להמשיך במיזם השילוב הכלכלי ואף לתמוך, בהינתן מאבק הכוחות הפנים ערבי, בגורמי הכוח הפוליטיים במגזר התומכים בכך אל מול אנשי הזהות והלאומנים, וכל זאת תוך תיקונם והגדרתם מחדש של כללי המשחק בפוליטיקה היהודית-ציונית ביחס לאפשרות שיתוף הפעולה עם הפוליטיקה הערבית והגבולות הנוגעים בכך.
