לצה"ל ולמערכת הביטחון כולה יש אינספור תוכניות לשלל תרחישים בכל הגזרות. רובן מתעדכנות מפעם לפעם עד שהופכות עם הזמן לבלתי רלוונטיות. אבל התוכנית ליום שאחרי אבו־מאזן היא כזאת שלבטח תתממש. השאלה רק מתי.
אין מדובר בתוכנית חדשה: העיסוק במה שיקרה אחרי תקופת אבו־מאזן התחיל במערכת הביטחון זמן לא רב אחרי שירש את יאסר ערפאת במגוון תפקידיו. זה נורמלי, שכן המודיעין מנסה להעריך מה יקרה אחרי הסתלקותו של כל מנהיג אזורי. אלא שבאמצע העשור שעבר, כאשר אבו־מאזן כבר חצה את גיל 80, הפכו התוכניות המבצעיות לקראת יום מותו או פרישתו למהודקות ומפורטות במיוחד. כמעט כמו תוכנית ״שדה קוצים״ שעל פיה נערך פיקוד המרכז לאינתיפאדה השנייה לפני יותר מ־20 שנה. ב־3־4 שנים האחרונות "הסתלקות אבו־מאזן" והשלכותיה מופיעות אפילו כתרחיש מרכזי בהערכת המודיעין הלאומית השנתית, שמציג אגף המודיעין לממשלה.
שאלה ראשונה: איך יסתלק?
את התוכנית ליום שאחרי אבו־מאזן מובילים שב"כ וצה"ל, ובעיקר פיקוד המרכז. לפי כל התרחישים בתוכנית (וכידוע, בצה"ל נוהגים לבחון כמה תרחישים וכמה דרכי פעולה אפשריות), המשתנה החשוב ביותר שיכול להשפיע על המציאות הוא הדרך שבה אבו־מאזן ייעלם מהזירה.
יש הבדל גדול בין מצב שבו הראיס פורש בצורה מסודרת ומעביר את המושכות למישהו אחר (תרחיש בלתי סביר בעליל) ובין מוות פתאומי או בתוך ימים. יש גם אפשרות שהוא ידעך לאיטו בבית חולים כלשהו (במקרה הצורך, כנראה יטופל בירדן) ויעביר חלק מסמכויותיו בהדרגה, בגלל "נבצרות".
שאלה שנייה: מי ישתלט?
את סימני התרופפות שלטונו של אבו־מאזן רואים כבר בימים אלה. גל הטרור באיו"ש והפצעתן של כנופיות כמו "גוב האריות" בשכם, קשור גם להיחלשות כוחו של מחמוד עבאס. זו לא הסיבה היחידה, אבל סימני האנרכיה כבר ניכרים. לפי כל ההערכות בשב"כ, אם ייערכו בחירות בשטחי יהודה ושומרון, חמאס ינצח בהן בגדול. האם יהיו בחירות ביום שאחרי אבו־מאזן? האם חמאס יעשה הפיכה מהירה וקטלנית כמו בהשתלטות על רצועת עזה אחרי ההתנתקות? האם ירדן ומצרים יתערבו? יש הרבה יותר שאלות מתשובות. לדברי סא"ל (במיל') אלון אביתר, פרשן לענייני ערבים ומומחה לזירה הפלסטינית, שורש הכאוס נעוץ בכך שאבו־מאזן לא הכתיר שום יורש או סגן בכובעיו השונים באש"ף וברשות הפלסטינית.
שאלה שלישית: יהיה שת״פ ביטחוני?
שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית הגיע לשיאו בחלק הראשון של העשור שעבר. לא מאהבה רבה, אלא בשל האויב המשותף – ארגון חמאס – שיוכל להשתלט על כל איו"ש במהירות רבה, אם צה"ל ושב"כ לא יהיו שם. האינטרס עדיין קיים, אפילו יותר מתמיד, אבל המציאות הביטחונית מראה ששיתוף הפעולה אינו כתמול שלשום. כוחות הביטחון הפלסטיניים כבר אמורים להיות משופשפים, אבל "בורחים" להם אינספור פיגועים בין הרגליים והידיים.
בכל מקרה, לפי כל התוכניות המבצעיות, שיתוף פעולה ביטחוני ימשיך להיות אינטרס ישראלי גם ביום שאחרי אבו־מאזן, אבל לא בטוח שיהיה פרטנר. הרבה תלוי במאג'ד פרג', ראש מנגנוני הביטחון הנוכחי. לא ברור מה יהיה תפקידו ביום שאחרי וכמה כוח יהיה לו, והאם מוחמד דחלאן, איש עזה שאהוד על המצרים, ינסה לעשות קאמבק.
שאלה רביעית: מה יקרה בטווח הקצר?
על הפוליטיקה הפלסטינית אפשר לכתוב ספר מרתק לא פחות מאשר על הפוליטיקה הישראלית, אבל דבר אחד מאחד את כל הפלגים: מיד עם היוודע דבר מותו של הראיס, כולם ינסו לתקוף יעדים ישראליים באיו"ש. אין ספק בכך. בהתאם לכך, התוכניות המיידיות של צה"ל והמשטרה ליום ההלוויה ולשבוע שאחריו, לפחות, כוללים עיבוי מחסומים, סגירות צירים וכל התפריט למצבי חירום ביטחוניים. כמקובל, כל גדוד וכל פלוגה ידעו את מיקומם ותפקידם בהקפצה כזאת.
שאלה חמישית: ומה באשר לטווח הארוך?
לאחר הכאוס הראשוני, התרחישים השונים מתפצלים מהר מאוד בין היערכות לתקופה ארוכה של אלימות ופיגועים, מעין אינתיפאדה שלישית, ועד להשגת שיתוף פעולה עם הפלסטינים להרגעת המצב הרגיש. וכל זה טקטי לחלוטין. על השאלות הגדולות באמת – מהי האסטרטגיה של ישראל ביהודה ושומרון, האם ישראל מעוניינת בהמשך ההפרדה בין שלטון חמאס בעזה לשלטון פת"ח ביו"ש – לא נערכו בקבינט דיונים משמעותיים. הצבא אינו יכול לעסוק בכך, שכן מדובר בנושא מדיני, אך אולי בממשלה הבאה ייערך דיון כזה.
