ההשפעות השליליות של האדם על הסביבה מתרחשות כבר עשרות שנים. היו עליות או מורדות בסיקור של התקשרות אך הנושא מעולם לא השתלט על סדר היום הבינלאומי.
בתקופת סגן נשיא ארצות הברית אל גור ובהיותו פוליטיקאי פעיל, וביתר שאת לאחר פרישתו, היה פעיל גור במאבק בהתחממות הגלובלית ובשינוי האקלים – ועל כך זכה בפרס נובל לשלום לשנת 2007, יחד עם הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים. חלפו להם השנים, היו הרבה כנסים אשר בעיקר היוו מס שפתיים. בניגוד לקודמו, הנשיא ביידן הציב את משבר האקלים בראש סדר העדיפויות הביטחוני-לאומי של ארצות הברית, ובין פעולותיו הראשונות היו חזרה להסכם פריז. ביידן עמד על הבמה בגלזגו והכריז "זה העשור שיקבע. המדע ברור. אנחנו יכולים להשיג את המטרה אם נתאחד ונעשה את התפקיד שלנו בנחישות. משבר האקלים כבר פוגע בעולם. הורס חיים של אנשים מדי יום, עולה מיליארדי דולרים".
באוגוסט 2022 הכותרות הציגו אותו כמנצח כאשר בית הנבחרים אישר 430 מיליארד דולר למלחמה במשבר האקלים. מדובר בחבילה התקציבית הגדולה ביותר שאושרה בתחום זה בארה"ב מאז ומעולם. בעוד שארצות הברית יכולה לאשר סכומים שנראים דמיוניים ובעזרתם היא מנסה לקבוע את הקצב, שאר העולם זוחל. בהסכם פריז אשר נחתם ב 2015 להפחתת פליטה של גזי חממה, הגדיר יעדים בינלאומיים וחייב את כל המדינות החברות בו לפעול ככל הניתן להקטנת זיהום האוויר ולדווח על כמות הפליטות המזהמות בשטחן ועל האמצעים שבהם נקטו כדי להפחית זאת. חלפו להן 7 שנים מאז, בדיקה פשוטה של עמידה ביעדים שהמדינות הציבו לעצמם מגלה כי חלק ניכר מהן אפילו לא קרובות.
האם זו בעיית הבירוקרטיה ? או אולי בעיית משילות ?
פיקוח פרלמנטרי על יישום חוקים העוסקים באקלים מבוצע בעולם בעיקר באמצעות חיוב בהגשת דוחות תקופתיים לפרלמנט על ידי השר הממונה או על ידי גופים שמונו כאחראים על יישומו של נושא מסוים. בחלק מהמקרים רשאי הפרלמנט לדרוש מהגופים הרלוונטיים דוחות ביקורת בנושאים ספציפיים. לדוגמא, על פי החוק באוסטרליה, הפרלמנט רשאי לדרוש מהרשות לשינוי האקלים לערוך ביקורת בנושא מסוים שבתחום סמכותה. כך יוצא שבישראל המערך לדיווח פליטות גזי חממה הוא עדיין וולונטרי. חברות תחבורה ציבורית, או חברות המנהלות צי רכבים אינן מחוייבות לדווח על הפליטות שלהן.
כמו בשנה שעברה בגלזגו, גם השבוע בשארם א-שייח מתקיימת ועידת האקלים הבינלאומית של האו"ם, בה יתכנסו משלחות של ממשלות, אנשי מקצוע, ארגונים מכל העולם ובראשם מנהיגי העולם, כדי לדון בדרכים שיש לקדם כי להתמודד עם במשבר האקלים אשר פוקד אותנו. מעל לכל ספק זהו האירוע הבינלאומי הגדול ביותר של האו"ם בתחום.
האתגר של משבר האקלים מחבר את כולנו. כדור הארץ ומדינות העולם זקוקים לפעולה קולקטיבית ולמנהיגות מכל הכיוונים כדי לעמוד ביעדים שהציבו לעצמם. משבר האקלים לא מבחין בין אזרחים וממשלות מגזר ציבורי או הפרטי. בדיוק כמו שלבעלי חיים אין דרכון כך מזג האויר. ההשפעה חוצת גבולות ומגזרים.
על מדינות העולם ובכללם גם ישראל לעבור למעשים, שלב הדיבורים מאחורינו, ללא פעילות מהירה של ממשלות העולם לא תהיה אפשרות לנצח.
משרדי ממשלה בכל ממשלות העולם צריכים להבין כי זרוע הביצוע שלהם הן החברות הממשלתיות והמוסדות הלוויינים שלהם, הם אלו אשר צריכים להוביל את השינוי. שרשראות האספקה שלהם כוללות את מירב הגופים העסקיים בכל מדינה, בין אם הם עסקים גדולים בינוניים או קטנים, ההשפעה שלהם חוצה מגזרים.
הם אלו אשר תאפשר את שינוי המיוחל. למשרדים יש את הכח היישומי לשנות רגולציה, לשחרר בירוקרטיה ולייצר סטנדרטיזציה אל מול הספקים. רק שיתוף פעולה אמיתי בין הרגולטור לזורועות הביצוע שלו יכולות לעמוד ביעד כדי שלכדור הארץ תהיה המשכיות סביבתית, חברתית ועסקית. ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הינו יו"ר איגוד סביבה וקיימות בלשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל
