אולי זו דרך להתמודד עם טראומת ההפסד, אולי משהו שבאמת נאמר באמונה שלמה, אבל כך או כך אין ברירה אלא להציב בפני גוש השמאל-מרכז עובדת חיים פשוטה: לא היה תיקו בבחירות. אבל, יגידו הם, מספרי המצביעים לשני הגושים היו דומים מאוד, ורק בגלל איבוד הקולות המאסיבי של מרצ ובל"ד שנפלו מתחת לאחוז החסימה השיג גוש הימין 64 מנדטים.
ובכן, טכנית זה נכון. אבל כשאתם מדברים על הגוש שלכם, כלומר המרכז שמאל, גם זה משהו טכני לחלוטין שאי אפשר באמת לקרוא לו גוש. בעצם אפשר, אבל רק לצורך דבר אחד: חרם על נתניהו. הנה העובדות: בל"ד, וגם הרשימה המשותפת, מעולם לא היו חלק משום קואליציה במדינת ישראל. ראשי גוש המרכז שמאל הבהירו שוב ושוב כי המשותפת לא תהיה חלק מממשלתם. אז על מה בדיוק מתבססת עכשיו ההנחה ולפיה קולות המצביעים לשתי המפלגות האלה שייכות לגוש שהיה יכול לנצח בבחירות בקונסטלציית אחוז חסימה אחרת? היא פשוט לא מתבססת על שום היגיון או ריאל-פוליטיק.
הלאה. אביגדור ליברמן, גדעון סער וזאב אלקין נחשבים כחברים מלא-מלא בגוש שעליו מדבר המרכז-שמאל. זה כמובן נכון מבחינת חסימת נתניהו, ותעיד על כך השתתפותם ב"ממשלת השינוי", אבל האם האנשים האלה עברו למרכז-שמאל בגלל זה? האם דעותיהם על ארץ ישראל או תפיסות השמרנות האידיאולוגית כללית השתנו? שום דבר מהצהרותיהם או מעשיהם לא מוכיח זאת. מעבר לעובדה שהחרם הזה חזר כבומרנג לפרצופם והם יבלו ככל הנראה את השנים הקרובות באופוזיציה, הם פשוט נמצאים בלימבו מוזר של אנשי ימין שנמצאים מחוץ לממשלת ימין ומקבלים חיבוק מאנשי מרכז שמאל שמאוד רוצים להמשיך ולאסוף אותם אל חיקם – פשוט כי אין להם מספיק אנשים אחרים שמחזיקים בדעותיהם.
השילוב של דמוגרפיה שפועלת לטובת הימין, בדחיפה עזה של פרעות מאי 2021 שהבהירה ללא מעט ישראלים שביטחונם האישי נתון בספק (הגם שהפרעות הללו התרחשו בתקופת ממשלת נתניהו) לא השאירו למרכז-שמאל סיכוי בבחירות שהתקיימו בשבוע שעבר. כעת יש בשמאל קולות שקוראים לשיתוף פעולה מלא עם ערביי ישראל כדי שאלה ייכנסו כחברים לגיטימיים לגוש, כולל השתתפות מלאה בממשלה.
זה נכון טקטית, כי אכן רק בשת"פ כזה יש לשמאל סיכוי להקים גוש אמיתי שיכול איכשהו לשאוף מתישהו לרוב וליכולת להקים ממשלה. אבל אסטרטגית, שת"פ כזה כנראה יגרום להרבה יהודים שכרגע עוד מצביעים למפלגות הגוש הזה לתת לו גט כריתות ולהצביע בפעם הבאה לימין. להלן דילמה אכזרית שנובעת מעובדת חיים פשוטה שכדאי שהשמאל-מרכז יפנים ומהר: הוא מיעוט, שעומד רק ללכת ולהצטמצם בשנים הקרובות. כרגע לפחות, כל מהלך מעבר להפנמת המצב ולבחינת עומק מה עושים איתו, עשוי להיות עבור הגוש הזה צעד אחד נוסף לעבר התהום.
