הציבור הרחב, שאיננו מבלה את ימיו באולם 315 של בית המשפט המחוזי ברח' צלאח א-דין בירושלים, כבר איבד מזמן את היכולת לעקוב אחרי המתרחש במשפט נתניהו. אז לטובת אלו מכם שנחסך מהם התענוג של צפייה בדיונים באולם, ננסה להסביר קודם כל באיזה שלב נמצא כעת המשפט.
שלב ההוכחות במשפט נתניהו, שהוא השלב המרכזי והמשמעותי בכל משפט, נפתח לפני כשנה ושמונה חודשים. בשלב הראשון נשמעו כמה מהעדים המשמעותיים ביותר, שעדותם היתה ממוקדת בתיק 4000, פרשת בזק-וואלה. בין העדים הללו היו גם עדי המדינה ניר חפץ ושלמה פילבר, מנכ"ל וואלה לשעבר אילן ישועה, ואחרים. קבוצת עדויות זה נחתמו בעדותו מעוררת העניין של פילבר, שחלקים ממנה פעלו דווקא לטובת ההגנה.
לאחר מכן עשתה התביעה הפסקה ברצף העדים של תיק 4000, ועברה לסדרת עדים הנוגעים לתיק 1000 – פרשת המתנות. העדה שפתחה את קבוצת העדים הזו היתה הדס קליין. עדותה נמשכה קרוב לשלושה חודשים, עקב פגרת בתי המשפט, ובה למעשה נפרש במפורט סיפורו של תיק המתנות. קליין היתה זו שסיפרה על קו אספקת הסיגרים והשמפניות מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר למשפחת נתניהו, אך בחקירתה הנגדית נחשפו גם הסדקים בסיפור זה, אשר הוצג על ידי התביעה. העד המשמעותי השני, גם אם לא משמעותי באותה מידה, היה נהגו של מילצ'ן, יונתן חסון, מי שהעביר באופן פיזי את המוצרים. חסון סיפר סיפור דומה לזה שסיפרה קליין, וגם נקודות החולשה שנמצאו בעדותו היו דומות.
בימים האחרונים מעידים שורה של עדים "קטנים"; עובדים בחנויות הסיגרים והשמפניות, אם הבית בבית פאקר שני קוסקס ועוד. את קבוצת העדים הזו יחתום רואה החשבון של מילצ'ן, זאב פלדמן, שיעיד בשבוע הבא, ואילו ארנון מילצ'ן, שאמור היה להעיד מיד אחריו, לא יעיד בשלב זה מאחר שהוא מחלים מטיפול רפואי.
***
בחודש ינואר האחרון התמלאו כלי התקשורת דיווחים על מגעים מתקדמים להסדר טיעון בין ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, שהיה לקראת סיום תפקידו. מצבו של נתניהו במשפט נראה היה אז מאוד בעייתי, ועתידו הפוליטי היה לוט בערפל. סיכוייו לחזור בתוך זמן נראה לעיין ללשכת ראש הממשלה נראו נמוכים, והאינטרס שלו בחתימה על הסדר טיעון היה ברור מאוד. אולם, מאז חלו התפתחויות משמעותיות בשני האפיקים. מן הצד האחד, נתניהו צפוי לחזור תוך שבועות ספורים ללשכת ראש הממשלה. מן הצד השני, ככל שחולף הזמן הולכים ונחשפים גם הסדקים בתזה שמציגה התביעה. כותרות מסוג "תיק 4000 קרס" ו"תיק 1000 קרס" הן כמובן מוגזמות, אולם כבר ברור לכל הצדדים שהערכה כנה של איכות הראיות שישנן בידי התביעה ושל מצב התיק ניתן יהיה לעשות לכל המוקדם בתום פרשת התביעה.
הסדר טיעון הוא מהלך של "קניית סיכונים". הנאשם מעריך מה הסיכון שעומד בפניו, וצריך להחליט מה המחיר שהוא מוכן לשלם בהסכמה כדי לא להיות מופתע מפסיקה חמורה יותר של בית המשפט. אולם ברגע זה לנתניהו אין דרך להעריך את רמת הסיכון שבפניה הוא עומד. הדבר היחיד שאותו הוא כן יודע הוא שחלק מהעדויות שנשמעו עד היום לא סיפקו לתביעה את מלוא ההישגים שקיוותה להם, ולעיתים אף הרבה פחות מכך. לכן, בנקודת הזמן הנוכחית, כל הסדר עלול לחטוא בהערכת יתר של הסיכון המשפטי הנשקף לראש הממשלה המיועד. על מנת לקבל תמונה אמיתית של רמת הסיכון יעדיף נתניהו לחכות.
בחירתו של נתניהו מחדש לראש הממשלה מגבירה גם היא את האינטרס שלו בהמתנה. לא הרי ראש ממשלה שיושב לבטח על כסאו כראש אופוזיציה שמעמדו הפוליטי לוט בערפל. ראש ממשלה מכהן יכול לעשות שימוש גם בעצם האפשרות של התפטרות כקלף עתידי במו"מ על הסדר. ככל שמעמדו בראשות הממשלה יהיה מבוסס יותר, כך עזיבתו את התפקיד במסגרת הסדר תיחשב לתמורה משמעותית יותר במסגרת ההסדר, ותפחית את המחירים הנוספים שאולי יצטרך לשלם כמו קנס כספי, עבודות שירות וכד'. זו הסיבה שאנו לא שומעים על חידוש המגעים בנושא, וגם לא נשמע על כך בחודשים הקרובים. רק התערערות במצבו הפוליטי של נתניהו, או לחילופין התפתחות משפטית משמעותית מאוד, יוכלו להטות את הכף חזרה לעבר הסדר, ואף אחד מאלו לא נראה באופק.
