דיווחים שפורסמו היום (ג') לפיהם הנשיא הרצוג שוחח עם בני גנץ ויאיר לפיד במטרה לקדם ממשלת אחדות נענו בהכחשות נמהרות. אך גם אם לא התקיימו פגישות בעניין, ישנם בהחלט שחקנים במערכת הפוליטית שהיו שמחים אם במקום ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר-דרעי-גולדקנופף, הייתה קמה ממשלת נתניהו-לפיד-גנץ.
נשיא המדינה בוז'י הרצוג
בשנה האחרונה, הרבה לפני שהתקיימו הבחירות ופורסמו תוצאות האמת, הנשיא הרצוג הביע תכופות את תמיכתו בממשלת אחדות ופרסם אמירות כמו, "יציבות שלטונית חשובה להתמודדות עם האתגרים הגדולים העומדים בפני מדינת ישראל".
הרצוג בעצמו קיים בעבר מגעים עם נתניהו לטובת הקמת ממשלה כזו, ורואה בהקמתה בעיתוי הזה מהלך חיוני לבריאותה של מדינת ישראל אחרי הדם הרע שיצרו מערכות הבחירות התכופות בשנים האחרונות.
עם זאת, בבית הנשיא הכחישו מעורבות בקידום ממשלת אחדות. מבית הנשיא נמסר בתגובה כי הוא "לא פנה ולא ביקש מראשי המפלגות להצטרף לממשלה כזו או אחרת. יודגש כי הליך ההתייעצויות בבית הנשיא יחל רק מחר ולאחריו תוטל מלאכת הרכבת הממשלה".
ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו
הקואליציה הפוטנציאלית בת 64 המנדטים שנבחרה בשבוע שעבר לכאורה העניקה לנתניהו את ממשלת חלומותיו – אך טמונים בה גם אינספור מכשולים. לאורך כל שנות שלטונו, נתניהו תמיד הקפיד לצרף לממשלותיו גורם מהמרכז או השמאל, "מבוגר אחראי", שיבלום את היוזמות של שותפיו מימין ואנשי רשימתו ויהפוך בכך למטרה נוחה לביקורת. בהיעדר גורם אחר שעליו אפשר יהיה להפיל את האחריות, כפי שרואים בימים האחרונים בסוגיית פסקת ההתגברות, נתניהו יהפוך לגורם הממתן של הממשלה המסתמנת. זו לא עמדה נוחה עבורו.
בזמן ממשלת נתניהו-גנץ, האשימו בליכוד באופן שוב ושוב את שר המשפטים דאז אבי ניסנקורן בבלימת היוזמות והשינויים שביקשו לקדם, בעיקר בסוגיית מינוי הבכירים לשירות המדינה, אך במקרים רבים ניסנקורן פשוט עשה את מה שנתניהו העדיף שלא לעשות בעצמו.
בקונסטלציה אחרת, הקמת ממשלת אחדות הייתה יכולה להיות מצוינת בשבילו. כניסתם של שותפים מהצד השני של המתרס, משמעותה שהם אלו שבולמים את קידומן של רפורמות במערכת המשפט, ושומרים על הסטטוס קוו בכל הנוגע ליהודה ושמרון והר הבית.
אולם הלחץ מצד השותפים מימין וההכרעה הברורה בקלפי לא מאפשרים כעת לנתניהו להיפרד מהמפלגות הדתיות והחרדיות. בנוסף לכך, הקמת ממשלת אחדות עם המחנה הממלכתי תחייב את נתניהו להכניס לקואליציה בראשותו את יריביו הגדולים בשנים האחרונות, גדעון סער וזאב אלקין, והוא לא יסכים בשום אופן.
יו"ר מפלגת המחנה הממלכתי בני גנץ
עם 12 מנדטים בלבד, אחרי שהוא כיהן כראש ממשלה חליפי ושר ביטחון ולאחר שהציע את עצמו בקמפיין כמועמד למנהיגות המדינה, בני גנץ חוזר לספסלי האופוזיציה כח"כ פשוט. הוא מגיע לשם כשהוא נוטר טינה ליאיר לפיד ומאשים אותו בכישלון הגוש בבחירות. גם תפקיד יו"ר האופוזיציה לא מחכה לו, אלא אם ישיג חתימות של רוב חברי האופוזיציה בהם ישראל ביתנו והרשימות הערביות.
בהתחשב בכך שגנץ כבר ישב בעבר עם נתניהו לממשלת אחדות, היה יסוד סביר להניח כי תרחיש דומה לא יהיה פסול מבחינתו. אולם לפני הבחירות וגם אחריהן, גנץ חזר והבהיר שוב ושוב שלא יישב בממשלה עם נתניהו. מי שנכבה ברותחים, נזהר בצוננים.
מהמחנה הממלכתי נמסר: ״נשיא המדינה לא פנה לשר הביטחון ויו"ר המחנה הממלכתי בנושא כניסה לממשלת אחדות. פנינו לאופוזיציה״.
