באופן מסורתי, יום הבחירות היה יום חזק לחברות כרטיסי האשראי. החנויות והרשתות – הפיזיות והמקוונות – ממריצות את הישראלים לנצל את יום החופשה לקניות. הפעם יום הבוחר הוא סיפתח של חודש נובמבר, שזכה לשם "חודש חגי הקניות". הוא כולל בתוכו את "שופינג IL", יום הרווקים הסיני, בלאק פריידיי וסייבר מאנדיי, שיצוין גם הוא לקראת סוף החודש הלועזי.
עם ישראל צפוי להוציא במהלך החודש עשרות מיליארדי שקלים על קניות בארץ ובחו"ל, וחברות כרטיסי האשראי צפויות לגרוף מבולמוס הקניות שלנו עמלות וריביות בסכומים של מאות מיליוני שקלים.
החברות ספגו ירידה ברווחיהן במהלך מגפת הקורונה, וחזרו לרשום הכנסות נאות לא רק בגלל החזרה לשגרה ולקניות אלא גם בגלל הריבית התופחת, שמגדילה את הכנסותיהן מריבית ההלוואות שניתנות ללקוחות.
על הרקע הזה שיגר לפני שבועיים בנק ישראל הודעה דרמטית: הוא תומך בהפרדת חברת כרטיסי האשראי "כאל" מבנק דיסקונט. במשך חמש שנים הוא אִפשר לדיסקונט להחזיק את הפרה החולבת הזו בבעלותו, בעוד שני הבנקים הגדולים אולצו להיפרד מחברות כרטיסי האשראי שהחזיקו בהן; כעת הבנק המרכזי משנה גישה.
נזכיר: בשנת 2015 הוקמה ועדה בראשות עו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, במטרה לחולל שינוי במערכת הבנקאית ובשוק האשראי. ההמלצה המרכזית והחשובה ביותר שלה הייתה ליצור הפרדה בין חברות כרטיסי האשראי ובין הבנקים.
בעקבות זאת חוקק בתחילת 2017 "חוק שטרום", שקבע שעל בנק לאומי ובנק הפועלים למכור את חברות כרטיסי האשראי שבבעלותם – לאומי קארד (ששינתה את שמה ל"מקס") וישראכרט. אולם חברת כאל זכתה להגנה זמנית ונשארה בבעלות דיסקונט, תוך הבטחה לבחון את העניין בשנית בעוד כמה שנים.
ישראכרט ומקס טענו אז, ובצדק, שהאפליה אינה הוגנת: המצב מעניק לכאל יתרון תחרותי מובהק ויוצר עיוות בשוק. חברות אשראי, מעצם פעילותן, זקוקות לכסף רב. את הכסף הזה הן גייסו בזיל הזול מהבנקים המחזיקים בהן. אך בעוד ישראכרט ומקס נאלצו עם הפרידה לגייס מקורות אחרים (במחיר יקר יותר), כאל המשיכה ליהנות מזרימת כספים בשפע ובזול מחברת האם, דיסקונט.
כאל אכן הצליחה לגדול ולהתרחב, ושיעור הרווחיות שלה עולה על שיעורי הרווחיות של המתחרות. אם אנחנו הצרכנים היינו רואים בכך נחת בכיס – היינו מוכנים להתעלם מהאי שוויון העסקי. אלא שדווקא כאל נשארה עם הריבית היקרה ביותר (בממוצע) על ההלוואות.
לא ברור עד כמה שינוי במבנה הבעלות ישנה עכשיו גם את כוחות השוק, שהתקבעו למדי בשנים האחרונות. שינוי בשוק יהיה רלוונטי רק אם יהיה בו ערך לציבור הלקוחות הנאנק גם כך תחת עול הריביות הגבוהות, ואם הוא באמת יעודד תחרות.
חברת כרטיסי האשראי מקס נמצאת בימים אלו בהליך השלמת מכירתה מקרן ההשקעות ורבורג־פינקוס לחברת כלל ביטוח. לא מן הנמנע שכאל, כשתימכר, תירכש גם היא בידי אחת מחברות הביטוח הגדולות.
החברות הללו שולטות על חסכונות הציבור בסכום של יותר מטריליון שקל, ובכל שנה מוזרמים אליהן עשרות מיליארדי שקלים נוספים. בשנים האחרונות הן פורשות את זרועותיהן לתחומים נוספים, ורוכשות חברות ומיזמים מכל הבא ליד. מבחינתן, ברכישה של חברת אשראי יש פוטנציאל גדול.
מלבד הכניסה לתחום ההלוואות, רכישת חברת כרטיסי אשראי מאפשרת להן לשווק למאות אלפי מחזיקי הכרטיסים גם חסכונות וביטוחים למיניהם. וכאן טמונה גם סכנה, מבחינת עודף הריכוזיות והמידע שייצבר בידיהן.
לפני חודש פרסמה הוועדה לבחינת חוק הריכוזיות את מסקנותיה, הקובעות שקיימת סכנה בריכוזיות ההולכת וגוברת של הגופים המוסדיים במשק, ובדמיון בהשקעות בין הגופים. "הריכוזיות הזאת מסכנת את יציבות המשק", קבעה הוועדה.
בישראל פועלות היום חמש חברות ביטוח, המנהלות 56% מכספי הציבור. חברות הביטוח מחזיקות 16.6% ממניות מדד תל־אביב 35. לפי הוועדה קיים דמיון בהשקעות של הגופים המוסדיים, ומספרם המצומצם בהשוואה להיקף הנכסים שהם מנהלים ולהיקף השקעותיהם בשוק הישראלי יוצר פוטנציאל לניגודי עניינים.
במקום לקדם תחרות ולהוזיל את העמלות והריביות שאנו משלמים, אנו עלולים לגלות כי המהלך להגברת התחרות בין חברות האשראי לבנקים דווקא עלה לנו ביוקר.
הנחה על הקרח
"אם תעבירי את קרן הפנסיה לחברה שאנו מציעים לך, בהתחשב בכך שצברת כבר חצי מיליון שקל, דמי הניהול יהיו זולים יותר בעשירית האחוז", הבטיח סוכן הביטוח לנ'. "הם גם יוזלו עוד ככל שהצבירה תגדל", הוא הוסיף, בניסיון לשכנע אותה לנייד את כספי הפנסיה שלה מהקרן שהם מנוהלים בה לקרן אחרת.
נ' העבירה את הכספים, אולם אחרי זמן מה, כשבדקה לתומה את מצב החיסכון, גילתה שההנחה שהובטחה לה לא ניתנה. היא מיהרה להתקשר לסוכן הביטוח, וזה הבטיח לבדוק ולתקן את הטעות.
המקרה שאירע לנ', מתברר, אינו נדיר. איך אני יודע? כי רשות שוק ההון עצמה תיארה מקרה דומה בדו"ח פניות הציבור השנתי שפרסמה לפני כחודש. הרשות, המפקחת בין השאר על סוכני הביטוח, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח, מקבלת אלפי תלונות בשנה, ורבות מהן נמצאות מוצדקות. בדו"ח היא מפרטת קומץ מקרים ראויים לציון מיוחד, שסביר שהם מאפיינים רבים אחרים.
"באחת מהקרנות הגדולות פועלת תוכנית שלפיה דמי הניהול לעמיתים הבוחרים להצטרף אליה יהיו בהתאם ליתרה הצבורה להם בקרן", נכתב בדו"ח הרשות. "בכל פעם שיגיעו למדרגת צבירה גבוהה יותר, יקבלו הטבה נוספת בדמי הניהול". אולם תלונה שהוגשה בעניין העלתה כי "לחוסכים שהגיעו למדרגת צבירה גבוהה יותר לא עודכנו ההטבות בדמי הניהול. כלומר, דמי הניהול ששילמו העמיתים, לא היו במסגרת תנאי התוכנית אלא גבוהים יותר".
המסקנה: גם אם הבטיחו לכם הנחה, כדאי לבדוק שהיא אכן עודכנה בחיסכון שלכם. קרן הפנסיה מרוויחה מהבטחות שלא קוימו, וגם עמלת הסוכן תופחת. מי שמפסידים הם אנחנו, החוסכים.
