מעמדן הנוכחי של ש"ס ויהדות התורה בממשלה יכול להיות מקור לפיתוי. הן גודלן המרשים והן ניסיונן הפוליטי הרב, מסוגלים לאפשר להן להשיג בעבור בוחריהן הרבה למדי. אבל דווקא נקודת פתיחה זאת עלולה להכשילן. די לזכור את הריאקציה, שהתעוררה בעבר מספר פעמים כנגד המפלגות החרדיות, כאשר לא ידעו להיזהר בשימוש בכוחן הפוליטי.
ההצלחות הבולטות של טומי לפיד המנוח ושל אביגדור ליברמן יבדל"א הגיעו לעולם כביטוי מובהק לתגובה ציבורית שכזאת. אבל השיקול הפוליטי הזה אינו עיקרי בעיני. לדעתי הקואליציה הנוכחית מאפשרת להנהגה החרדית, באופן שאולי לא ישוב על עצמו, להציע ביוזמתה עִדכוני חוק ומדיניות בסוגיות יסודיות אשר מפלגות את החברה הישראלית. הפעם אין מי שיכריח את החרדים מתוך הקואליציה וגם אין בשלב זה לחץ ציבורי משמעותי כנגדם. ולכן זה העיתוי העדיף מבחינתם לנסות להוביל פתרונות בשאלות כמו הגיוס לצה"ל והשירות הלאומי, הגיור, הרבנות הראשית ובעיקר ההכשרה הנאותה לחיי עבודה ופרנסה. כל אלה ראויים ומחויבים להגיע לידי הסדר הגון, זהיר ומאוזן.
מובן שגישה זאת מחייבת שחרור מסוים מקִיבעון מחשבתי. לא עוד ניסוח תיאורטי של פשרות סתמיות כדי "להרוויח זמן", או כדי לרצות את השותפים הקואליציוניים. המטרה חייבת להיות: יוזמה של החרדים עצמם לתיקון מצוקות ועוולות בקרבם. מי יודע מתי שוב תיווצר אפשרות נוחה שכזאת להוביל עניינים חיוניים לגורלם בממשלה אוהדת ביותר, וכשהם אלה המתבקשים להניח הצעות מעשיות על שולחן הממשלה והכנסת.
למשל נושא העבודה והפרנסה: הצורך החיוני להגדיל באופן מרבי את מספר העובדים בקרב החרדים הוא בראש ובראשונה שלהם עצמם. משפחות חרדיות רבות מדי חיות בקשיי פרנסה בולטים. הכרחי להרחיב ביותר את אפשרויות התעסוקה והעבודה, כולל בענפי ההייטק, אשר תתמקדנה בציבור זה. חיוני לאפשר לתלמידים בישיבות ובמוסדות החינוך הנוספים ללמוד ברצינות מתימטיקה, מחשבים ואנגלית. נציגי החרדים הם אלה שיתבקשו לגבש הצעה רלבנטית מצִדם ולא להיות אלה שיצטרכו להתעמת עם משרדי האוצר והחינוך מתוך חשש של השפעה זרה וכפויה.
מאמרו המצוין של פרופ' יעקב שביט ("חוכמת השיעור היא הראשונה לכל המדעים" הארץ, תרבות וספרות, 4.11.2022) מציג את התמונה הנכונה לפיה גדולי ישראל העריכו את לימודי המדע וחלקם אף תפס אותם כחיוניים להעמקת האמונה. אבל גם אם לא נגיע עד "שם" סביר, שתכנית ממוקדת המכשירה לפרנסה המכבדת את בעליה ושלא כלולים בה חלקים "מאיימים", יכולה להיות מקובלת על חוגים רחבים. גם נושא הגיוס, שהיה כבר קרוב ביותר לנוסחה מוסכמת, יכול לבוא על פתרונו, לפחות בהסדר ל – 10 השנים הקרובות, כשהיוזמה לכך תבוא מנציגי החרדים עצמם.
להובלת תיקונים אלה ואחרים בקרבם תהיה תועלת רבה. הציבור החרדי ייטיב את תנאי מחייתו. הציבור הלא דתי יתרשם ביותר מהמהלך המובא על ידי החרדים עצמם וישפר את תחושתו הפנימית כלפיהם. החרדים יוכלו להשפיע יותר בנושאים נוספים, כולל ענייני מדיניות חוץ ובטחון, בהיותם מעורבים יותר בחברה הכללית. גם היחס השלילי של רבים מדי לחיים של תורה ומצוות יאותגר מאוד. בצד זה ההנהגה החרדית צריכה "לשדר" אווירת פיוס. גם אם בקדנציה הקצרה האחרונה אכן הופעל לעתים יחס בוטה כלפי החרדים היא צריכה להדגיש עד כמה אין מצידה פניה לכפייה דתית ועד כמה כלל הציבור במדינה רלבנטי גם לה.
כאשר מתחזק הייצוג בכנסת וכאשר הציבור החרדי עצמו הולך וגדל, זאת העת למפלגות החרדיות לעשות מעשה, להימנע מחקיקות מקשות ולנסות יחד עם אחרים לייצב את מדינת ישראל. כאשר הכוח הפוליטי והאישי גדל, גם האחריות לציבור שלך ולציבור הכללי חייבת לגדול וההיפוך המחשבתי המוצע כאן יהא הביטוי המובהק לכך. מעבר לכל: רק כך יוכלו מנהיגי החרדים להתחשב בצרכים האמִתיים של קהלם וממה שמשדר להם השטח על מצוקותיו וטענותיו.
