"עדה אחת יש לי, עם ישראל כולו זו העדה שלי", בהכרזה הזאת של דוד לוי נפתח הסרט החדש "דוד מלך ישראל השנייה", שפתח השבוע בהקרנת בכורה את פסטיבל קולנוע דרום בשדרות וישודר בהמשך בהוט 8. יש כוח גדול להצהרה הממלכתית הזאת דווקא כשהיא נשמעת מפיו של מי שסבל לא מעט מהמתח העדתי בישראל.
סרטם של רובי אלמליח ואמיר בן דוד מביא את הקונפליקטים, הדילמות, הסערות והמאבקים שליוו את דוד לוי לאורך חייו. הצופים עוברים, יחד עם לוי ששובר שתיקה תקשורתית של 15 שנה, את כל תחנות חייו מילדותו ברבאט שבמרוקו, דרך הגעתו למעברת בית שאן והפיכתו למנהיג פועלים בעיר, ועד לקריירה הפוליטית המרשימה בה כיהן כחבר כנסת וכשר בכיר בממשלות ישראל.
כצפוי, חלק גדול מהסרט מוקדש לתקרת הזכוכית שליוותה את לוי כמזרחי הראשון שהשתלב בצמרת הליכוד. רוני מילוא מודה בסרט שהמרכיב העדתי היה מרכזי מאוד בהתמודדות של לוי מול שמיר על הנהגת הליכוד לאחר פרישתו של מנחם בגין. ,המרכיב הזה היה", אומר מילוא, "אבל לא אמרו אותו אף פעם בקול רם". לוי מצדו מפקפק בטוהר הבחירות ההן ומספר על קלפי שנעלמה למשך שש שעות, הוחזרה מלאת פתקים, והכריעה את התוצאות.
החלק היותר אקטואלי של הסרט מגיע עם כניסתו של בנימין נתניהו לליכוד. המתח בין השניים התחיל כבר בוועידת מדריד, כששמיר השאיר בארץ את לוי שכיהן כשר החוץ, ולקח דווקא את נתניהו סגנו. שנתיים לאחר מכן הגיע המתח בין לוי לנתניהו לשיאו כשהשניים התמודדו על ראשות הליכוד לאחר פרישתו של שמיר, ובעקבות פרשת 'הקלטת הלוהטת' בה רמז נתניהו שאנשיו של לוי ניסו לסחוט אותו. "לאן יכול בן אדם להגיע בתאווה לתפקיד", אומר לוי בסרט, על התנהלותו של נתניהו באותה פרשה ומוסיף: "יש קווים שאסור לעבור אותם. גם בפוליטיקה לא הכול מותר".
בהמשך מגיעה ההתפתחות שרבים מאתנו כבר הספיקו לשכוח. הקרע בין נתניהו ללוי שהחל בפרישתו מהליכוד והקמת 'גשר', הפך לקרע מוחלט עם התפטרותו מממשלתו של נתניהו וחבירתו לאהוד ברק ומפלגת העבודה. לוי שב לליכוד רק כשאריאל שרון החליף את נתניהו בראשות הליכוד.
בשנים האחרונות כשמונים את בכירי הליכוד שבעקבות סכסוך עם נתניהו חצו קווים פוליטיים, נוהגים להזכיר בעיקר את אביגדור ליברמן, גדעון סער, וזאב אלקין. אחר כך מזכירים גם את אלו שעבדו תחת נתניהו והפכו ליריביו כמו הצמד הנדל-האוזר או הצמד בנט-שקד. הסרט על דוד לוי מזכיר לנו שכבר באלף הקודם היה בכיר בליכוד שיחסיו עם נתניהו הביאו אותו לחציית קוים פוליטיים.
רגע יפה נוסף בסרט הוא כשלוי מדבר על בחירתו להישאר כל חייו בבית שאן ואומר: "כל מי שהצליח בעיירת פיתוח, עזב ונטש אותה אל מטרופולין, אל תל אביב או ירושלים, אבל אני אמרתי הגעתי ישר לבית שאן מהאונייה, חוויתי בה מה שחוויתי, ונשארתי עם האנשים שאותם אהבתי עד עצם היום הזה".
הסרט מסתיים באווירה די מפויסת כשנתניהו ולוי לוחצים ידיים בטקס בו הוענק ללוי פרס ישראל על מפעל חיים. "יכולתי ללכד את העם הזה ולהוריד את המחיצות שנגדם כל חיי פעלתי", חותם לוי את הסרט במשפטים יפים. "ההכרה בקיומו של השבר הזה, היא המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי לאחות אותו".
