אתמול (ד') התפרסמה הודעה על סיום ה"מסורת" של טקס מלכת היופי והשתתפות ישראל בתחרות העולמית מיס יוניברס.
בלי טיפה של הגזמה מדובר באחת ההודעות המשמחות ביותר בכל מה שקשור לשוויון נשים ומעמדן בישראל. סוף סוף אחרי 72 שנים בהם מתקיים הטקס המשפיל בו נשים מהלכות על במה בבגד ים ומציגות את גופן מכל הכיוונים על מנת להישפט על פי אידאל רדוד וחדגוני של יופי חיצוני שנקבע על ידי תרבות של פורנוגרפיה, של פוטושופ והחפצה של נשים.
הבחירה שלא להמשיך לקיים את הטקס היא בחירה כל כך עמוקה ומשמעותית. אפילו אמיצה במובן מסויים שכן מדובר בתעשייה שמגלגלת הרבה כסף סביב פרסום. אבל משום מה היא יצאה החוצה בקול ענות חלושה. אנחנו לא יודעים מי עומד מאחוריה ומה היו הסיבות שהובילו למהלך. וחבל כל כך לפספס את ההזדמנות לדבר על מה היה פסול בטקס הזה, לדבר על כך שפעם הוא היה נראה לגיטימי לאנשים ונשים אבל היום, תודה לאל המציאות השתנתה לטובה ולטקס כזה כבר אין לו מקום בתוכנו.
יש כל כך הרבה נערות צעירות שהביטו בטקס הזה כל שנה ורק הרגישו איך הן מכוערות ושמנות. חלקן כבר נשים מבוגרות שעדיין נושאות איתן תחושות של בושה ונחיתות סביב המראה שלהן. למה לא לצאת באמירה ברורה ויפה וערכית שיש כל כך הרבה מודלים של יופי. שאישה היא לא רק המראה שלה. למה לא לומר בקול רם שאת הייצוג הבינלאומי של ישראל יעשו מעתה נשים מרשימות ומצליחות בתחומים שונים. למה לא להפוך את ההחלטה הזו להפנינג שלם ברשתות החברתיות, להראות נשים בגילים שונים ועיסוקים שונים שהן משפיעות, מצליחות והופכות את העולם למקום טוב יותר. למה לא לדבר בקול ברור וצלול על מה שפסול בשפיטה חיצונית, על מה שכל כך עקום ברצון להיראות כמו כל אחת ממלכות היופי.
עוד לא מאוחר מידי להפוך את ההחלטה הזו לרגע היסטורי. וגם אם היו שם שיקולים שאין להם שום קשר לתיקון חברתי, לא מאוחר מידי להציג אותה כך. כולנו נרוויח.
