לבכירי הממשלה היוצאת, זו שלא הפסיקה לדבר על ריפוי ושינוי, היה צורך אובססיבי לדחוף בכל תחום את סוגיית הלהט"ב. המוחצן שבהם היה שר הבריאות היוצא ניצן הורביץ, שבעיצומה של מגפה עולמית הופיע בהצהרה לתקשורת עם דגלי גאווה מאחוריו.
לדגלי הגאווה לא היה קשר לנושא ההצהרה. לכאורה, הוא דיבר לכל אזרח ישראלי. ללא הבדל דת, גזע, מין או נטייה מינית. אבל הוא בחר להכניס לפריים דגל, בידיעה שהוא יגרום לרבים להירתע בשל העובדה שמדובר בנושא אינטימי ולא פוליטי. הוא חטא לתפקידו פעמיים; פעם אחת כלפי הציבור הרחב שפספס את המסר שלו בדבר המגפה, ופעם נוספת כלפי הציבור שאותו הוא מתיימר לייצג, כשהפך את עצם קיומו לעניין פוליטי.
ההתנהלות הזו המאיסה על רבים, ליברלים ושמרנים, את ההנכחה הזאת במרחב הציבורי. המטוטלת זזה כל כך חזק שמאלה, שברגע שניתן היה, כוחות פיזיקליים משכו אותה לצד השני, כפי שמוכיחות תוצאות הבחירות. יהיו שיגידו שכך הורוביץ שירת את ציבור המצביעים שלו. אבל בשבוע שעבר נוכחנו לדעת שאפילו את הבייס שלו זה לא שימח, עד כדי כך שלמעלה משלושה מנדטים שהצביעו עבור מרצ בבחירות הקודמות ברחו לגנץ/ לפיד/ מיכאלי/ נמנעו מלהצביע.
ובכל זאת, יש מי שמתעקשים להמשיך ולדבר על הנושא. מאז הבחירות, השאלות המרכזיות שהפוליטיקאים ממפלגות הימין נשאלים לגביהן, עוסקות בתחומי זכויות הלהט"ב. עיתונאים שונים דוחקים את הנציגים הנבחרים לפינות (חשוכות) שקשה לצאת מהן מוארים. האם תגזלו זכויות להט"ב? האם תאפשרו למצעד הגאווה להתקיים כפי שהיה עד כה בירושלים?
העיתונאים כנראה עושים את עבודתם, אבל למה חברי הכנסת סטרוק, רוטמן ורבים אחרים משתפים עם זה פעולה? למה צריך להמשיך לאפשר את הפוליטיזציה של הסוגיה הזאת שהיא במהותה שאלה של חירות הפרט. שכל אדם יפעל כראות עיניו, ובמרחב הציבורי יישמר הסטטוס קוו כפי שהיה עד כה. לא להוסיף ולא לגרוע.
במערכון ששודר אתמול (ד') בארץ נהדרת נראו מפגינים מגוש השמאל ממשיכים להפגין גם אחרי הבחירות, בגלל התוצאות המבהילות לדעתם. "הם רוצים לעשות פה אייטוללות. שהבת שלי תהיה אייטוללה! שגייז לא יוכלו לעשות הפלה! כולם שם או דתיים, או חרדים, או חרדלים שזה חרדים חריפים כאלה. לא נשאר אף אחד חילוני, ליברלי בממשלה הזאת". ליברליזם הוא באמת ערך חשוב, ובכוחה של הממשלה הנכנסת לפעול באופן ליברלי אותנטי ביחס לסוגיה הזאת. להחזיר את הנושא להקשר של חירות הפרט ולהוציא אותו מהמסגרת הפוליטית.
נציגי מפלגות הימין הנבחרים – אנא מכם, חדשו עלינו ימים שבהם נטייתו המינית של אדם היא לא עניין ציבורי או פוליטי, אלא עניין אישי ואינטימי. תנו לכוחות השוק לפעול. היכן שרוצים לצעוד – הניחו להם. זו חובתכם שלכל אזרח תהיה הזכות לחיות כפי שהוא רוצה, בביטחון ובשלום, ועם החופש לבטא את עצמו. אבל הורידו את גובה הלהבות, תרגיעו את החוששים, איראן לא תהיה כאן. ולמען השם, הורידו את הנושא מסדר היום.
