אילון מאסק שוב כבש כותרות לאחרונה, והפעם לא רק מתוקף תפקידו כמיליארדר אקסצנטרי עם שיגעון גדלות, אלא בתור בעל טייטל חדש ומנצנץ: הבעלים היחיד של טוויטר. אחרי שהוא השלים את הרכישה היקרה ביותר בהיסטוריה של האנושות (גם בחישוב אינפלציה, היא עקפה בקלות הסכמים לרכישת מיליוני דונמים של שטחים ברחבי העולם), מיד החל מאסק בסערה של מהלכים לשינוי, עדכון, צמצום, הרחבה ויותר מכול – הטרלה – סביב הרשת החברתית הפוליטית ביותר. הצעד שללא ספק גרר את מרבית תשומת הלב: ההכרזה שבקרוב "וי כחול" יעלה שמונה דולר לחודש.
קשה להפריז בהפרזה הקשה של התגובות להכרזה הזו. חשבו על תשעה באב בבית כנסת דוסי במיוחד – שנה אחרי חורבן בית שני. יבבות ויללות וחריקת שיניים. הנה לנו ההוכחה הסופית לכך שהכובש הנוכרי הזה, שהוא בעצמו צלם בהיכל, הולך לשרוף את בית מקדשנו ולהגלות אותנו מארצנו.
כוכבת הרשתות וחברת הקונגרס הדמוקרטית אלכסנדריה אוקסיו־קורטז קיבלה את ההכרזה קשה במיוחד והגיבה בסדרת ציוצים וסרטונים שבין השאר גיחכו על טענתו של מאסק שהוא מקדם את "חופש הביטוי" – איך אפשר לומר שהביטוי חופשי כשהוא עולה שמונה דולר? בשת"פ מפתיע ומרגש, האדם שהוא אולי ההפך הכי גמור של אוקסיו־קורטז, נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן, הכריז שהוא מקיים שיחות עם מאסק כדי להוזיל את מחירו של סמל הסטטוס הטוויטרי.
אלה היו שתיים מהתגובות המפורסמות ביותר, אבל הן רק כמה טיפות בגל צונאמי ששתף את טוויטר עם דליפת החדשות ואישורן על ידי הבעלים החדש. חשבונות עתירי עוקבים הבטיחו לעזוב ולעבור לרשת חדשה. פעילים דרשו מממשלות העולם להעביר את רוע הגזרה. רבים השוו בין מאסק למיליארדר אחר עם פה גדול שהשתלט על מוקד כוח באופן מפתיע – הנשיא לשעבר (ולעתיד?) דונלד טראמפ. נהרות של בכי שטפו את הרשת.
ונשאלת השאלה: מה לאלף עזאזלים קורה פה? קודם כול, לא נמאס לאילון מאסק לעשות דברים שמצריכים התייחסות במדור הזה? ראבאק, הפנים שלו הופיעו בעמוד הזה יותר פעמים מפרסומות של אינטרנט רימון! (זוכרים?) אבל חשוב יותר כנראה, למה לכולם כל כך אכפת מהמסחור של פיצ'ר שלא באמת מוסיף שום דבר מעבר לקוסמטי? ויותר מכך, למה כל ההיסטריה סביב טוויטר בכלל?
טוויטר היא בועה. והיא לא סתם בועה, היא הבועה הבועתית ביותר שקיימת ברשת. חמישית מתושבי ארה"ב אומרים שהם השתמשו בטוויטר, והרבה פחות – אולי עשרה אחוז – מתחזקים חשבון פעיל. מתוך אלו, השמות המוכרים ביותר הם כמובן ידוענים, אבל גם עיתונאים, בלוגרים, פובליציסטים וסתם אנשים שגרמו לעם לחשוב שהדעות שלהם שוות משהו. עד לאחרונה, הם נהנו ממערכת אקולוגית שמתיישרת לחלוטין לעמדות שלהם: היא חסמה משתמשים שהעלו תכנים פוגעניים (לדעתם), הדביקה אזהרות לדיווחי חדשות מפוקפקים (לטענתם) ובאופן כללי התנהלה באופן שווה והוגן מאוד (מבחינתם).
ואז בא אילון מאסק והזיז את הגבינה הקולקטיבית בעצם האקט של רכישת הבמה שכולם כבר התרגלו לתנאיה החמימים. ואז הוא הפנה את תשומת ליבו לווי הכחול – סמל הסטטוס האולטימטיבי. סמן האצולה, אם תרצו. תמרור גדול שמכריז "הדעה של האדם הזה שווה משהו", וכולם איבדו את דעתם.
והאדם העשיר בעולם, שהודה בעבר שהוא מעלה ממים לטוויטר כשהוא ספון בבית הכיסא, יורה לעבר כל המייללים בדיחות וירידות בקצב כל כך מסחרר, כל כך מתמשך, ששווה לשאול מה הוא אכל לאחרונה והאם אולי זה פג תוקף. הם לא אוהבים את זה, והגלגל ממשיך להסתובב.
ובכל זאת, נרגיע קצת לסיום: כמה שכיף לראות את מאסק מעצבן את הסמול, אי אפשר שלא לתהות מה בדיוק הוא מתכוון לעשות עכשיו. כמו כלב שרודף אחרי רכבים, הוא תפס אחד ועכשיו שהשיניים שלו נעוצות בבאמפר, נראה שאין לו שמץ של מושג מה לעשות. מונטיזציה? אולי. עוד פרסומות? למה לא. תשלום ליוצרי תוכן? מי יודע! עוד מוקדם להגיד שמאסק יחריב את טוויטר, וקשה להאמין שההשפעה שלו תהיה כל כך דרמטית. אבל המדור מציע לכל מי שמתרגש יותר מדי מהמהלכים לזכור מה קרה בפעם האחרונה שהעולם התלהב יותר מדי מידוען עשיר ואקסצנטרי שנהנה לעצבן את השמאלנים ולהגיד את כל מה שעולה על דעתו. כדאי ללמוד לקח או שניים ממי שמיהרו לחבק את קניה ווסט.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולאישור קבלת כל העוגיות) שלחו לנו לטוויטר:@ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
