סיפורו המטורף של א', שנקלע למתקפה אלימה של פורעים ערבים ונאלץ לפגוע למוות בערבי כדי להציל את עצמו וחבורת נערים שהיו אתו, נפרש בסוף השבוע האחרון בטורו של העיתונאי קלמן ליבסקינד ב"מעריב". הסיפור, שתפס כותרות אך לפני חודשיים, כאשר א' נחקר בשב"כ בחשד לרצח, לא פחות, ונשללו ממנו הזכויות הבסיסיות ביותר כמו זכות ההיוועצות בעורך דין, פשוט נמוג מחיינו. א' שוחרר, ולמרות שחייו לעולם לא ישובו להיות מה שהיו, אנחנו כבר עברנו לסיפור הבא, כאילו בכל מדינה נורמלית מקובל לחקור חשוד שנקלע לקטטה באמצעים השמורים לטרוריסטים בכירים.
בכל מדינות המערב ישנם שני פרוטוקולים נפרדים לטיפול בחשודים בעבירות חמורות. פרוטוקול אחד לכל החשודים ופרוטוקול שני לטרוריסטים. מאחורי החלוקה הזו עומד ההיגיון הבא: פושע רגיל מבצע עבירות משלל מניעים. לעיתים אלו מניעים כלכליים, לפעמים מדובר בנקמה, אך בכל מקרה מדובר באינטרסים מוגבלים. טרוריסט לעומתו מבקש לפגוע בחברה כולה, לזרוע חרדה ובהלה באוכלוסיות רחבות, ולהשיג מטרות פוליטיות גדולות באמצעים אלימים. גודלן של המטרות, ולא האמצעים הננקטים, הוא שמבדיל בין טרוריסט לכל פושע רגיל. זו הסיבה שפושע שמצמיד מטען למכוניתו של ראש ארגון פשע יריב נחקר במשטרה, ומחבל שיצמיד את אותו מטען בדיוק לאוטובוס אזרחי ייחקר בשב"כ. טרור ופשיעה דומים באמצעים, אך נבדלים במטרותיהם.
בחלקים מסוימים של הממסד הביטחוני הישראלי השתרשה בשנים האחרונות התפיסה לפיה בחלקים מסוימים של ההתיישבות היהודית ביו"ש מתקיימת תשתית טרור נרחבת. התפיסה הזו קנתה לעצמה שביתה בעקבות שורת אירועי "תג מחיר" שהתרחשו לפני כמה שנים, והתחדדה לאחר שהרשויות הניחו את ידן על מספר טקסטים שכתב ופרסם נכדו של הרב מאיר כהנא, מאיר אטינגר. שילוב המידעים יצר את ההנחה שלפיה מתחת לפני השטח בכמה מהיישובים והמאחזים ביו"ש רוחשת תשתית טרור פעילה שרק מחכה לרגעים מתאימים על מנת להרים את ראשה.
מה מידת החיבור למציאות של ההנחה הזו? תלוי כמובן את מי שואלים. אולם, המחיר של קיום ההנחה הזו הוא יד קלה מאוד על ההדק בהפעלת אמצעים שנועדו למלחמה בטרור נגד תושבים ביו"ש שחשודים בפשיעה לאומנית. היד הזו קלה גם כאשר העובדות הראשוניות ממש אינן מצביעות על כך שמדובר באמת במי שקשור לתשתית טרור כמו א'. די בצורת לבוש מסוימת, בהשתייכות למעגלים חברתיים ספציפיים, או במגורים במקומות ש"מסומנים" על מנת להפוך כל חשד לפלילים (וכן, מי שדוקר אדם אחר למוות הוא חשוד לגיטימי בפלילים, ובהחלט ראוי לחקור מדוע פגע למוות באדם אחר) לחשד בטרור.
א' היה צריך להיחקר. יתכן שגם מעצרו הראשוני לחקירה היה לגיטימי, לפחות עד שיתבררו פרטי האירוע. אך העברת החקירה מידית לשב"כ, מניעת המפגש עם עו"ד, וכמובן האמצעים החריגים שננקטו בחקירה, לא לגיטימיים בעליל. אם א' היה חשוד בביצוע חיסול על רקע פלילי, איש לא היה מעז לפגוע כך בזכויותיו הבסיסיות ביותר, אך מרגע שנחשד ב"טרור" כל זכויותיו הפכו להפקר. על בסיס מה הוא תויג כחשוד מסוג כזה? בגלל מראהו? בגלל מקום מגוריו? בגלל ההיסטריה של כוחות הביטחון מפני כל דבר שרק "מריח" מעימות לאומני? מדוע חקירתו של א' לא התנהלה במשטרה כמו חקירה של כל חשוד בפלילים? איזה אסון היה נגרם למדינת ישראל אם היה פוגש בעורך דין? תגובת השב"כ המתחכמת והמתחמקת לטורו של ליבסקינד אפילו לא מנסה לענות באמת לשאלות הקשות הללו.
חברה נמדדת במקומות האלו ממש. במבואות האפלים, במקומות החשוכים שרובנו מעדיפים פשוט לא לדעת מה מתרחש בהם. אנחנו רוצים בכל לבנו להאמין ש"הם שם למעלה" יודעים מה הם עושים, ומעדיפים להפנות את מבטנו הצידה. אך אם לא נהיה מוכנים להישיר מבט גם לפינות הללו ולדרוש תשובות, אז כאשר אותן נורמות יחלחלו לאזורים נוספים יהיה כבר מאוחר למחות על השימוש בהן ולבלום אותו. אז כבר לא יהיה אפשר להפריד בין טרור לכל היתר ולהאמין שאנחנו באמת חיים בחברה נאורה ששומרת על זכויות חשודים ונחקרים.
