בימים אלו, כמו בכל נובמבר, מתקיימת ועידת האקלים העולמית, שם מתכנסים יחד מיטב המדענים, פעילי חברה אזרחית, פוליטיקאים וקובעי מדיניות, במטרה לנסות להתמודד עם משבר האקלים, או אם להיות מדויקת, לעצור את ההתחממות הגלובלית "רק" על מעלה וחצי.
המשלחת הישראלית השנה גדולה במיוחד ומונה כשמונה מאות אנשים ובהם נציגים רבים מהתעשייה הישראלית. כאשר השנה לראשונה, ישראל אף הגדילה לעשות והקימה ביתן המציג את הפעילות הענפה של ישראל בתחום הסביבה. לצופה מהצד זה עשוי להראות כאילו שישראל היא מדינה ירוקה במיוחד, המצטיינת בתחום האקלים. אבל המציאות רחוקה מכך, למעשה, לא נעים להודות, אבל התחום העיקרי שישראל מפגינה בו הצטיינות במהלך נובמבר הוא צריכה עודפת.
כך בנובמבר אשתקד ההוצאה היומית הממוצעת של ישראלים הגיעה לסכום של 1.205 מיליארד שקל, עליה של 16.3% מנובמבר לפניו, בו הישראלים הוציאו 1.036 מיליארד שקלים מידי יום, והשנה הצפי הוא לגדילה נוספת. נשמע לכם מוגזם? שימו לב לנתון הבא: רק בבלאק פריידי הישראלים הוציאו 1.125 מיליארד שקל על קניות, כאשר בשיאו של יום שישי השחור, במהלך דקה אחת נרשמו הוצאות בהיקף של 3.2 מיליון שקל. אכן יום שחור לכדור הארץ.
הקשר בין משבר האקלים לבין חגיגת הקניות המוגזמות עשוי להישמע מוזר ולא אינטואיטיבי, אבל האמת היא שבין השניים יש קשר ישיר של סיבה ותוצאה. משבר האקלים, המהווה את המשבר המשמעותי והמאיים ביותר אתו האנושות מתמודדת כיום, הוא תוצאה ישירה של פעילות אנושית, בדגש על פעילות צרכנית מוגברת. במילים פשוטות אנחנו גרמנו למשבר האקלים, כי אנחנו קונים יותר מידי.
חשוב לדעת, בעשורים האחרונים התרחשה עליה בהיקפי הצריכה כמעט בכל קטגוריות הצריכה הזמינות לצרכן, אולם קטגורית הצריכה בה נרשמה העלייה הגדולה ביותר היא אופנה. למעשה, משנות ה-80 ועד היום ייצור הבגדים צמח ב-400 אחוזים ובמקביל משך השימוש בבגדים וההוצאה הביתית על בגדים פחתה בעשרות אחוזים. במילים פשוטות אנחנו קונים הרבה מאוד בגדים זולים ולא באמת משלמים עליהם, או לפחות לא משלמים את המחיר האמיתי. מה הוא המחיר האמיתי?
תעשיית האופנה נחשבת כיום לתעשייה השנייה הכי מזהמת ומנצלת בעולם, האחראית לפליטת 1.2 מיליארד גזי חממה, שימוש ברבע מהכימיקלים הרעילים בעולם, חצי מיליון טונות של מיקרו-פלסטיק, ייצור כ-40 מיליארדי טונות של פסולת טקסטיל שאינה ברת מיחזור, מידי שנה והמקור השני בגודלו לזיהום של מים מתוקים. פליטות הפחמן, זיהום המים והרס הקרקע בתהליך הייצור, כמו הטמנת ושרפת הבגדים בסוף השימוש, יתרחשו ברובם במדינות עניות בדרום מזרח אסיה ואפריקה, בעוד שמרבית הבגדים יירכשו במערב.
מאזן הכספים של תעשיית האופנה מדגים גם הוא את אי הצדק הסביבתי. בעוד שהצרכן המערבי אוחז בארונו בכמות אדירה של בגדים, המובילה לכך שמעל ל20% מהבגדים שברשותו לא ילבשו לעולם ולשריפת משאית עמוסה בבגדים לא רצויים, מידי שנייה בארה”ב בלבד. 98% מהעובדות בתעשיית האופנה לא מרוויחות מספיק על מנת להאכיל את משפחתן ומעל למחציתן סובלות מהתעללות פיזית ומילולית מידי יום. כך בעוד שלמותגי אופנה ולבעליהם יש כוח ועושר עצומים, האנשים שמייצרים את הבגדים שלנו מרוויחים שכר המשמר את היותם מצויים בעוני, וזה למרות משמרות של חמש עשרה שעות ביום ומעלה. נתונים אלו הופכים את תעשיית האופנה, נוסף להיותה השנייה הכי מזהמת, גם לתעשייה השנייה הכי מנצלת בעולם.
נקודת האור בקצה המנהרה היא שזה לא חייב להיות ככה. רחוק מזה. ישנם פתרונות רבים: בגדי יד שניה, אופנה ממוחדשת העשויה משאריות טקסטיל, אקו-קולקציות העשויות מחומרים בעלי השפעה סביבתית נמוכה יותר, בגדים שיוצרו בסחר הוגן, מעצבות מקומיות ומותגים עצמאים. ישנם מותגים רבים המייצרים בהעסקה הוגנת אופנה בת קיימא, הפוגעת משמעותית פחות בסביבה. אך על מנת שמותגים אלו יוכלו להמשיך להתקיים (כמו גם היכולת שלנו להמשיך לחיות על כדור הארץ), עלינו לבחור נכון היכן להשקיע את הכסף שלנו, ולרכוש בגדים ממותגים הוגנים ומקיימים. כן זה יעלה יותר, כי כשמשלמים לפועלים שכר ראוי, ונמנעים משימוש בחומרים זולים ומזיקים, התוצר הסופי הוא לא רק איכותי יותר, אלא גם יקר יותר. אבל, בשלב הזה בו כולנו יודעים את האמת מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה, השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, היא לא "מדוע הבגד הזה כל כך יקר?", אלא "למה הבגד הזה כל כך זול?"
הכותבת היא חוקרת אופנה וצדק סביבתי, באוניברסיטת תל אביב ומכללת תל חי ומנהלת שותפה בתנועת מתלבשות לאופנה הוגנת ומקיימת.
