הריטואל הקבוע של ניצחונות הימין בקלפי כולל אופוריה של כמה ימים בין קבלת התוצאות להקמת הממשלה. אחר כך באה האכזבה, או התדהמה, מהתופעה שכבר נכתב עליה ספר שלם: "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל". בין השאר, כך התכרסמה ישראל תחת הממשלות האחרונות. הריבונות והמשילות מצטמצמות, הביטחון האישי מידרדר, השטחים בגליל, בנגב וביו"ש מתכרסמים בקצב רצחני – וממשלות הימין עומדות מהצד ומפהקות.
במרוץ נגד הזמן נוכח ההשתלטות הערבית על שטחים ביו"ש, בנגב ובגליל, אנחנו בתבוסה מוחלטת כתוצאה ממדיניות שנמנעת מלהשתתף במרוץ, עד שכבר לא רחוק היום שבו הוויכוח על עתיד השטח יתייתר. הבנייה המסיבית הערבית סביב יישובים, כבישים ומחנות צה"ל חונקת ומונעת התרחבות ופיתוח. כבישים בין־עירוניים הופכים לכבישים בשטח ערבי בנוי, עד שעצם התנועה היהודית בהם מאוימת. דין נצרים היה להיעקר במבחן התוצאה בשל המצור שהוטל עליה בהדרגה בשטח; זה מה שמתהווה כעת בכל הארץ, פרט לרצועת גדרה־חדרה, ההולכת והופכת לגטו.
מרוץ נוסף נגד הזמן, שהממשלה החדשה חייבת להשתלב בו ולנצח, הוא ההשתלטות וההרס המכוונים של הרש"פ על האתרים הארכיאולוגיים. האויב מוחק את ארץ התנ"ך. 80 אחוז מהאתרים כבר נפגעו, חלקם באופן חסר תקנה. ממשלת ישראל החדשה רשאית להשתמש בהפרות היסודיות הרבות של ההסכמים מצד הרש"פ, ולהשתלט מחדש על האתרים הללו גם אם הם נמצאים בשטחי B ו־A. האתר החיוני והדחוף ביותר להצלה הוא מזבח יהושע בהר עיבל, שכבר נפגע, ונמצא בסכנת השמדה מיידית. מוכרחים להציל אותו.
המנהל האזרחי ביו"ש, שאינו פועל כמעט נגד תנופת הבינוי וההרס הפלסטינית, מנהל מדיניות של איפה ואיפה, שלא יעלה על הדעת כי תימשך תחת הממשלה החדשה. כמאה פקידי קבלת קהל הם ערבים המאוימים בידי מנגנוני הרש"פ ונאלצים לשמש למעשה כסוכני אויב. הם מדווחים למפעיליהם על ערבים המעוניינים למכור קרקעות, והמוכרים נחטפים, מעונים ואף נרצחים, בידיעה מוחלטת של המנהל האזרחי. המנהל יוזם פרויקטים רק לטובת האוכלוסייה הערבית, בעוד ליהודים הוא עושה לפעמים טובה ומממש מעט יוזמות הבאות מההתיישבות. כל המוטיבציה וההוויה של המנהל הן לטובת הקמת מדינה פלסטינית. הדבר חייב להשתנות עכשיו ומיד.
עם פרסום תוצאות הבחירות נוצרה גם הזדמנות לבטל את חוק ההתנתקות בצפון השומרון. המפולת הביטחונית של החודשים האחרונים החלה דווקא שם, כתוצאה מדלילות הנוכחות הישראלית, האזרחית וממילא הצבאית. כעת חובה להקים מחדש את ארבעת היישובים שנעקרו בגירוש, וחומש תחילה. בכך גם יילמד לקח חשוב: הפשע אינו משתלם, וגלגל הוויתורים נעצר והחל להסתובב לאחור. זו תהיה מכה אנושה לטרור ולכל הלחצים מבית ומחוץ לוויתורים עתידיים.
ממשלת נתניהו החדשה חייבת לאמץ וליישם את דו"ח אדמונד לוי שממשלת נתניהו השנייה יזמה ולא אימצה. הדו"ח מגדיר את המעמד החוקי הישראלי ביו"ש, ומעניק פתרונות לבעיות של ההתיישבות הוותיקה והצעירה. וכמובן, אסור להרשות לנתניהו להמשיך להקפיא את ההתיישבות ואת ירושלים. האגף הימני הגדול בקואליציה מסוגל לתבוע ממנו את הבנייה שהבטיח מזמן בשטח E-1, ולהשלים את מיזם הבנייה הגדול בעטרות שעוכב בידי תמר זנדברג בתירוצי סביבה.
הרוב הימני גם מסוגל לתבוע את החלפת הרש"פ באוטונומיה שוחרת שלום באמת. כיום הרש"פ היא איום אסטרטגי על ישראל. היא פועלת נגדנו בעולם, מחנכת ומתגמלת טרור ולאחרונה גם מעורבת בו, בעודה זוכה ללגיטימציה מדינית. העולם עסוק במחירי האנרגיה, במלחמה באירופה, בסין ובמצב הכלכלי המידרדר, וזו ההזדמנות להיפטר ממנה.
הבוחר נתן לישראל הזדמנות שלא תחזור, כי פשוט לא תישאר קרקע. ממשלות ישראל הזניחו יותר מדי זמן סוגיות קריטיות. כעת, לאחר שלא נותרו שוליים, הגענו לרגע שבו כל הדחיות והטעויות הגיעו לפירעון. אם הן לא תטופלנה, הן מסכנות את עצם הקיום. אוי לממשלה החדשה אם לא תטפל בכך בכל מחיר, ואוי לה לציונות הדתית אם לא תכפה עליה את הטיפול.
