המו"מ הקואליציוני שנמשך גם היום (א') עם מפלגות הקואליציה העתידית של נתניהו לא מתכנס כל כך מהר למעמדי חתימה חגיגיים. נדמה שבקואליציה המתגבשת כבר מתחילים להבין מה מבקש נתניהו להשיג באסטרטגיה שנקט, ולפחות חלק מהשותפות העתידיות מסרבות להיכנע לה. מיד לאחר פרסום תוצאות הבחירות הסופיות ידעו כמה מהכתבים והפרשנים הפוליטיים לספר שנתניהו מעוניין להקים ממשלה ללא הסכמים קואליציוניים, לחלק תיקים ולהסתפק בכך. על כל הדרישות של השותפים, טענו בסביבת נתניהו, אפשר לדבר גם אחרי הקמת הממשלה. אם משהו לא יתאים להם, האיום בפירוק הממשלה יהיה בתוקף גם אז. אין סיבה לעכב את הקמת הממשלה כבר כעת על רקע חילוקי דעות על סעיף כזה או אחר.
מאז כבר הבהירו כל השותפים לנתניהו שממשלה ללא הסכם לא תהיה, ובמקומה באה לעולם "ממשלה עם הסכם קואליציוני רזה". כמה נושאים שמקובלים על כל מפלגות הקואליציה העתידית יעוגנו – ועל היתר יריבו לכאורה בהמשך. נשמע טוב? יבטיח ממשלת ימין מהר? יתכן, אבל סביר הרבה יותר שמדובר למעשה במלכודת מתוחכמת שנועדה לאפשר לנתניהו להתחמק ממילוי ההבטחות של שותפותיו הקואליציוניות לבוחריהן.
הסכמים קואליציוניים הם לא מסמכים ריקים מתוכן. אמנם פסיקתו הענפה של בית המשפט העליון קבעה כבר לפני שנים שהסכמים פוליטיים אינם בני אכיפה בשדה המשפטי, אך מבחינה ציבורית יש למסמכים הללו תוקף רב. ההסכמים הקואליציוניים הם תוכנית העבודה המוסכמת של הממשלה והקואליציה המתהוות, ומה שנותר מחוץ להן לא יזכה לעולם לאותו היחס. מפלגות הקואליציה יכולות אמנם להעלות יוזמות חקיקה ומדיניות ככל אוות נפשן, אך מבחינה ציבורית יכולתן להכריח את הקואליציה לקדם אותן ללא הסכמה רחבה היא מוגבלת מאוד. אכן, בקואליציה שתלויה בכל המפלגות נשק הפרישה זמין תמיד, אך דווקא בגלל עוצמת הנשק הזה יכולת השימוש בו מוגבלת מאוד. בתוך קואליציה מתפקדת לא ניתן לאיים כל בוקר בפירוק. איומים כאלו הופכים את עבודתה לבלתי אפשרית. נפנוף בהסכם הוא כלי מקדם מדיניות יעיל בהרבה. הלגיטימציה הציבורית להפרת הסכמים אינה גבוהה.
בקואליציה המתהווה כעת, החשש מפני ההשלכות של ויתור על עיגון חלק מהדרישות בהסכמים הוא קונקרטי אף יותר, מאחר שלכל השותפים ברור שנתניהו אינו רווה נחת מהרכב הקואליציה המסתמן. נתניהו היה מחליף בחפץ לב את סמוטריץ' בגנץ ואת בן גביר בלפיד, אילו רק היו השניים מוכנים לקבל אותו כראש ממשלתם. נתניהו וסביבתו יכחישו אמנם את הטענה בכל פה, אך די להביט על דינמיקת המו"מ בימים האחרונים כדי להיווכח בכך. ובכן, מי יערוב לסמוטריץ' שנתניהו לא ינצל דרישה מצידו לשינוי שיטת בחירת השופטים, למשל, או פיצול תפקיד היועמ"ש, כדי להעניק לגנץ את הסולם המתאים להצטרף לממשלתו? נתניהו ייפטר מסמוטריץ', גנץ יציל את הדמוקרטיה הישראלית מאובדן מוחלט, וסמוטריץ' ימצא את עצמו גם אוכל את הדגים הסרוחים וגם מגורש מהעיר, בלי שבידו אפילו מסמך שיסייע לאזן את התמונה. ואם התסריט הזה נשמע לכם דמיוני, אתם מוזמנים לקרוא מעט ממאמריהם של מקורבי נתניהו בשבוע וחצי האחרונים ולחוש לאן נושבת הרוח סביבו. הסכם רזה הוא מלכודת, ובשום אופן אסור לשותפיו של נתניהו ליפול לתוכה.
