התקיפה המיוחסת לישראל בשבוע שעבר באלבוכמאל, בגבול סוריה-עיראק היא הצצה מרתקת לניסיונות הבלתי פוסקים של האיראנים להעביר נשק ואמל"ח מתקדם באמצעות מה שנקרא "המסדרון היבשתי" מאיראן דרך עירק, סוריה ועד לבנון.
המסלולים משתנים כל הזמן ומראים על נחישות האירנים להתבסס ולחמש את לבנון בנשק שובר שוויון. למרות פעולות המבמ"מ, המלחמה שבין המלחמות, פעילות מבצעית עמומה, לרוב, שבה ישראל הצליחה לסכל כמות עצומה של נשק שהיה בדרכו ללבנון בצד האירני לא מרימים ידיים. ניסיונות ההברחה עולים ויורדים כמו גל בהתאם לתקופה וליכולת שלהם לחפש חריצים במסדרונות ההברחה.
זה התחיל בעיקר דרך מעברים יבשתיים, ואז לאחר שהם חטפו מהלומות קשות זה עבר למסדרונות ימיים. ישראל השמידה על פי פרסומים זרים את כלל הנתיבים הללו ולימדה את האירנים כמה כואב לנסות להשתמש בים כציר הברחה. תקיפה כזו בלב ים היא קלה יותר, פשוטה ברמה המודיעינית בהרבה מציר יבשתי וכזו שמאפשרת פעולה רחבה עם מינימום נזק וסכנה למבצעים.
ואז הלכו האיראנים לציר האווירי. גם כאן הם למדו את הלקח מהר. זה התחיל בתקיפות של המטענים רגע אחרי שפורקו, תקיפות של מחסנים בשדות תעופה צבאיים והשמדתם, ואז הועברו ההברחות לשדות תעופה אזרחיים וגם שם המב"מ הצליח לפגוע קשות. בשיא הפעילות ייחסו לישראל פגיעה קשה במסלולי התעופה. המטרה לא הייתה למנוע ממטוס לנחות או להמריא, היא בעיקר נועד לאותת לבעל הבית 'תחשוב שוב אם אתה מוכן לאפשר לשדות התעופה שלך להפוך לנתיבים'. אסד עשה חשבון ומהר מאוד הבהיר לכולם שזה אירוע בעייתי עבורו. הבעיה היא שאסד לא תמיד שולט בפועל ובחלק מהפעמים שהבסיסים שלו חטפו הוא בכלל לא ידע.
האירנים, צריך להודות, לא ויתרו ממש על אף מסלול הברחה הם רק מנסים בכל פעם לנסות להעביר את האמל"ח שלהם בדרך יצירתית כזו או אחרת. אסור בשום אופן לחשוב שהסיכול הוא 100 אחוז. ההפך; נקודת המוצא היא שעל כל פעם שישראל מסכלת יש מקרים שהיא לא וזה לא בגלל חוסר מודיעין. לפעמים האיראנים מצליחים להערים קשיים שמגבילים את יכולת הסיכול. במקרים כאלו המטען מועבר למפת הנעצים של צה"ל במרחב המזרח התיכון והאתר שבו השתמשו יטופל בהמשך. זה יכול לקרות כמה ימים אחרי, וזה גם יכול להפוך למטרה שתטופל בעתיד בעימות צבעי עם לבנון.
אסור לחשוב לעולם כי ישראל מצליחה לעצור הכל ואין ספק שנסראללה לאט לאט מצליח לקבל את מה שהאירנים שולחים. ועדיין כמות ההברחות שסוכלה מנעה מהמזרח התיכון להיות כזה שהופך לאיום קיומי על ישראל.
לא את הכל מצליחים לסכל
מבט על גרף מיוחד שהעלו מרכז עלמה, לחקר אתגרי הביטחון בגזרה הצפונית מעלה תמונה מרתקת על המסדרון האיראני לסוריה ולבנון דרך היבשה, האוויר והים. דו"ח מיוחד שחיברו חברי המרכז מעלה כי מסדרון ההברחות פועל ברציפות. לפעמים הוא פועל בעצימות גבוהה ולפעמים בעצימות נמוכה. "אופרציית המסדרון האיראני מכילה גם את הברחות האמל"ח לסוריה ולבנון וגם את תשתית ייצור והרכבת האמל"ח הקונבנציונלי המתקדם על אדמת סוריה. פרויקט דיוק הטילים הוא דוגמא מרכזית לכך", קובע המחקר.
גם מחברי המחקר סבורים כי בשנתיים האחרונות, פעילות רבה התקיימה במסדרון האווירי והימי והפגיעה בהם היא הקשה ביותר. המסדרון היבשתי לא ננטש על ידי האיראנים והפעילות בו נמשכה ברציפות תוך כדי שימת דגש לשימוש בכיסוי אזרחי ובמגן אנושי.
לאחר שנחלו כישלונות רבים בצירים האוויריים והימיים חזרו האיראנים למקד את מאמציהם חזרה למסדרון היבשתי מה שמוגדר "המסורתי", תוך ניצול יתרונותיו, בדגש על ניצול העובדה כי קשה לקבל מודיעין ממוקד על משאית אחת עם אמל"ח שנעה במסדרון היבשתי במרחב מדברי של 1800 ק"מ וזאת לעומת מטוס או אוניה, שעליהם קל יותר לקבל מודיעין ממוקד.
מטרת המחקר הנוכחי של מרכז עלמה, המבוסס על מידע גלוי, היא להציג בצורה מפורטת את מסלולי המסדרון היבשתי העדכניים מאיראן, דרך עיראק, סוריה ועד ללבנון.
על פי פרסומים בישראל, נכון להיום, קיימת הצלחה של כ-70 אחוז בפגיעה בהעברות האמל"ח שיודעים עליהן ושל כ-90 אחוז בפגיעה בתשתית הייצור המוכרות של האמל"ח על אדמת סוריה. לא ניתן לפגוע בכל הפעילות בגלל היקפה הגדול ובגלל פערי מודיעי.
כותבי המחקר קובעים כי בהיבט הכלכלי, השימוש במסדרון היבשתי עשוי לאפשר לאיראן ייצוא סחורות לאירופה ביתר קלות, תוך הלבנתן במידת הצורך בסוריה ובטורקיה, ועקיפת סנקציות אמריקניות ו/או בינ"ל. בהיבט הדתי קבעו כותבי המחקר, השימוש במסדרון היבשתי מאפשר תנועת עולי רגל שיעים לאתרים הקדושים לשיעים בסוריה. תנועה זו משמשת גם ככיסוי אזרחי אידיאלי לפעילות הצבאית של המסדרון ולהעברת פעילים ואמל"ח באמצעי התחבורה של עולי הרגל.
מעבר לנקודות האור של חופש הפעילות הישראלית שהוא כמעט מוחלט גם הנוכחות האמריקאית בא-תנף בדרום מזרח סוריה מגבילה מאוד את האיראנים במסגרת פעילותם במסדרון היבשתי וכאילוץ מבצעי מנתבת אותם לתא שטח גיאוגרפי מרכזי אחד במרחב אלבוכמאל- דיר א-זור, זה המרחב שעל פי פרסומים בשבוע שעבר הותקף על ידי ישראל.
איראן לא תנטוש את הרצון להעביר אמל"ח ופעילים לסוריה וללבנון. ישראל לא תכבה את התאורה במסדרונות אגף המודיעין והמלחמה הזו תימשך עוד שנים רבות. מה שישתנה בעיקר זה העוצמות והיכולות שסביר להניח שני הצדדים ישתפרו בהם. חופש הפעולה המודיעיני, האווירי והימי הוא החלק שישראל חייבת לשמור עליו, כל עוד חופש הפעולה והעליונות תימשך כך גם יכולות הסיכול.
