הקרב המפלגתי על בית הנבחרים האמריקני טרם הוכרע, אבל בכל הקשור לסנאט, הבית העליון והחשוב יותר כבר אפשר לקבוע בוודאות: הדמוקרטים ניצחו, הרפובליקנים נחלו הפסד צורב. אינספור הסברים ופרשנויות על תוצאות הבחירות כבר נכתבו, אך שאלה טרם נתבררה: כיצד היה כזה פער בין תוצאות האמת למגמה שהופיעה בכל הסקרים בשבועות האחרונים.
לפני שמגדירים את תוצאות כ"יום הכיפורים של הסוקרים", חשוב לזכור שלמרות שרובם הצביעו באופן ברור על "גל אדום" עצום שישטוף את ארה"ב ב-8 בנובמבר, גם שם (למעט מקרי קיצון) דובר על מרוצים צמודים מאוד, גם אם לטובת הרפובליקנים. המגמה הזו של יתרון רפובליקני בכל כך הרבה מקומות, גם אם במספרים צמודים, הוא זה שיצר את ההנחה שישנו סיכוי גבוה לצונאמי של ניצחונות רפובליקניים. בסוף, רוב הניצחונות הדמוקרטיים הסתיימו בהפרש של טעות דגימה בסקרים המוצלחים יותר.
אבל, ישאל הקורא הסקרן, את זה היה אפשר לנחש עוד לפני התוצאות. אז איך יכול להיות שכולם בכל זאת טעו והימרו על הרפובליקנים? כאן נכנסים שני גורמים נוספים לפיהם פרשנים חוזים תוצאות בחירות: מדדים פוליטיים ודמוגרפיה. מבחינת המדדים, כל נתון העניק יתרון לרפובליקנים: ג'ו ביידן לא פופולרי ברמות היסטוריות; סקרים שהציגו שאלת העדפה פוליטית גנרית ("מה תעדיפו, רפובליקנים או דמוקרטים?") נתנו יתרון לרפובליקנים; וגם מדד ההתלהבות – שבודק מה הסיכוי שמצביע רשום באמת יצא לקלפי – העדיף את מפלגת הימין.
בצד הדמוגרפי, הנושאים החמים על סדר היום – כלכלה, פשע, הגירה, חינוך – היו צפויים לתת העדפה גדולה לרפובליקנים מבחינת הקהלים שיצאו להצביע. נשים, בוגרי מכללות ומיעוטים היספניים ואסייתיים, כולם נראו כבעלי פוטנציאל להגר ימינה בבחירות 2022. בין בני המדדים האלה, הפער הזעום בסקרים הפך לפער תודעתי עצום.
התחזיות האלה אפילו היו מדויקות. כפי שהתברר ממדגמים בקלפיות ברחבי ארה"ב, ג'ו ביידן המשיך להיות לא פופולרי במיוחד גם בקרב מצביעים (שני שליש רצו שלא ירוץ שוב לנשיאות), הדעיכה הכלכלית ועליית הפשע השפיעו על רבים ובמיוחד על בני מיעוטים, וחינוך המשיך להיות נושא חם. אבל הגל לא הגיע.
מה בכל זאת היטה את הכף לצד הדמוקרטי? התשובה הקצרה היא טראמפ. התשובה הארוכה היא שככל הנראה היו שלוש סיבות מרכזיות להבדל הקיצוני בין תחזית למציאות.
הראשונה היא סקרי השקר. קל לצחוק על תופעות כאלה או לחלופין להגזים בהן, אבל הפעם נראה שמדובר במאורע אמיתי ומטריד: כמה סוקרים, בעיקר כאלה שמזוהים עם המפלגה הרפובליקנית, הציפו את האתרים הפוליטיים בסקרים מגמתיים להחריד שהטעו את הממוצעים, ובכך את הדוגמים וגרמו לאנשים לחשוב שיש סיכוי גדול לרפובליקנים גם במקומות בהם לא היה להם סיכוי כלל. המטרה, כך נראה, הייתה לדכא הצבעה דמוקרטית ולהוציא מצביעי ימין משולהבים לקלפיות. זה לא קרה. אם כבר, ההפך הוא שהתרחש.
כאן נכנסת הסיבה השנייה: השפעתן של התחזיות על המציאות. כלומר, עצם העובדה שסקר אחרי סקר פורסם והראה יתרון מובהק לרפובליקנים, דווקא נתנה לדמוקרטים את "קמפיין הגעוואלד" האולטימטיבי. קל מאוד לצעוק על אנשים לצאת להצביע כשאתה יכול לנופף בממוצע סקרים שביצע אתר שמאלני למהדרין, שמראה שיום אחרי הבחירות הרפובליקנים יחלשו על כל מוסד פוליטי בארה"ב, מלבד כמה מובלעות בניו-יורק וקליפורניה. גם קל מאוד לרפובליקני שרואה את הסקרים שצופים ניצחון לצד שלו לצד הגשם שיורד בחוץ, ולחשוב לעצמו 'נו, בכל מקרה ננצח בגדול'.
הסיבה השלישית והאחרונה היא טראמפ. כבר הערכנו בשבוע האחרון שהנשיא פגע בסיכויי מפלגתו לנצח בכך שבחר במועמדים קיצוניים, הזויים וקונספירטיביים, אולם כעת יש נתונים שמגבים את התאוריה הזו. במדגמים רואים שעצמאים שהעידו על עצמם שהם "מאוכזבים במידה מסוימת" מג'ו ביידן בכל זאת הצביעו דמוקרטי, בעיקר במדינות בהן המועמדים היו מזוהים עם טראמפ. מצד שני, במדינות בהן היו מועמדים רפובליקנים חזקים שלא מזוהים עם הנשיא לשעבר – בפלורידה, בג'ורג'יה, באוהיו ועוד – הרפובליקנים ניצחו בהפרשים עצומים.
וכיצד הסקרים לא עלו על זה לפני כן? אולי נתון אחר יכול להסביר את זה. לפי אחד מגדולי הסוקרים בארה"ב, 25 אחוזים מהבאים לקלפיות – רבע מכלל המצביעים! – לא החליטו למי להצביע עד ליום האחרון. אם כן, נראה שבסופו של דבר, אמריקנים נדרשו להכריע בין פוליטיקאים גרועים לפוליטיקאים רעים, וברגע האחרון ואחרי הרבה חשיבה, הם העדיפו את הגרועים.
