ב-14 בנובמבר 2018, לפני ארבע שנים בדיוק, התכנסה סיעת הבית היהודי לישיבה מכרעת, במהלכה הוחלט להציב לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו אולטימטום נחרץ: אם לא תמסור את תיק הביטחון לנפתלי בנט – נפרוש מהקואליציה ונפיל את הממשלה. חמש מערכות בחירות חלפו מאז, אך זיכרון הנסיגה החמוצה והמביכה מאותו אולטימטום מספר ימים לאחר מכן, עודו צרוב בזיכרונם של רבים. נסיבות הנסיגה מאותו האולטימטום לא הובהרו עד תומן מעולם, אך מקובל להניח שגם ללחץ שהפעיל נתניהו על רבנים מרכזיים בציונות הדתית היה חלק מכריע בעניין. פחות מחודשיים אחר כך, לאחר שלמרות הנסיגה תתפזר הכנסת וישראל תצא לבחירות, תעלה הסברה שפרישת בנט ושקד מהבית היהודי והקמת "הימין החדש" היו גם הן מתוצאותיו של אותו אירוע: ניסיון של בנט להתנתק מחיבוק הדוב של הרבנים ולצאת לדרך עצמאית.
בצלאל סמוטריץ' איננו נפתלי בנט, לטוב ולרע. ההבנה שלו הן את הפוליטיקה הרבנית והן את מגבלות הכוח טובה בהרבה מזו של שותפו הפוליטי לשעבר. סמוטריץ' יודע היטב לגייס את תמיכתם של הרבנים החשובים לו במהלכיו, אך יודע גם מהם המקומות שבהם הוא לא יוכל לקבל את הגיבוי הזה. לכן, גם סמוטריץ' יודע שהפגישה הלילית שקיים אתמול עם הרבנים, והודעת הגיבוי המרשימה לדרישותיו שפורסמה בעקבותיה לפנות בוקר, הן רק שלב ראשון בתהליך. המו"מ הקואליציוני נמצא עדיין בשלב הרגוע יחסית שלו, והחבל שיש לו מההנהגה הרוחנית הוא עדיין ארוך מאוד. אולם, ככל שיתקרב רגע האמת, וסמוטריץ' יצטרך להחליט כמה רחוק הוא מוכן ללכת עם הדרישות שלו, הלחץ על הרבנים יגבר, והגיבוי שנתנו לו יתחיל לעמוד למבחן.
נקודת המבט הפוליטית של סמוטריץ' אינה זהה לזו של הרבנים. הם אמנם זקוקים לו מאוד ולכן ייטו לתת לו גב כמה שיוכלו, אך גם הגיבוי הזה איננו צ'ק פתוח. הקמת קואליציה חדשה היא אינטרס ראשון במעלה עבור מי שהמוסדות בראשם הם עומדים נסמכים במידה רבה על תקציבי מדינה. גם החשש מפני האפשרות שבחירות יטרפו את הקלפים מחדש עלול להשפיע קשות על הרבנים ולהביא אותם ללחוץ על סמוטריץ לסגת מדרישות אולטימטיביות לכאורה. מוקדם עוד לדעת מה יהיה בהמשך המו"מ, אך אם הוא יקלע למבוי סתום האתגר של סמוטריץ' מול הרבנים יהפוך למורכב בהרבה. האם הרקע הישיבתי שלו, ויכולותיו האישיות המרשימות, יאפשרו לו להצליח היכן שבנט נכשל? יתכן. אך הודעת התמיכה מאמש, כשלעצמה, איננה מעידה בהכרח שכך יהיה.
