ועידת האקלים תפסה כותרות רבות השבוע. בכלל נושא האקלים הוא נושא שצריך להעסיק את כולנו יום ולילה. כבר כתבתי וכנראה עוד אכתוב שבעיני כדור הארץ מספר לנו את עצמנו, הוא מעמיד מולנו מציאות שמתקיימת גם בתוכנו פנימה בני האדם. התחממות האקלים משקפת מציאות של חוסר אכפתיות בינינו לבין העולם הסובב אותנו.
בביתנו מתרחש פעם בחודש אירוע מיוחד, בין אב לשתי בנותיו. מפגש פסגה חודשי שמספר על גבורה ותהליך, על מבט רחוק טווח ולקיחת אחריות. לפני מספר חודשים החליט בעלי לעשות הסכם עם הבנות שלנו. הסכם קשוח שהאמת שנראה לי בתחילה מוגזם ממש, אבל עם הזמן הורדתי מולו את הכובע, או את כיסוי הראש אם תירצו.
ההסכם כדלהלן: הבנות לא רואות סרטים או כל מסך שהוא במשך חודש. הזמן היחיד מול מסך מחשב זה לצורך למידה. אין יו-טיוב וסרטונים וסרט בנטפליקס – שד"א בכלל נותק כבר בחופש הגדול. בנוסף על אי צריכת מסך אין גם שתיה מתוקה,(שכאן אעשה גילוי נאות ואודה שכבר מעל לשנה אין אצלנו בבית שתיה מתוקה רק באירועים), ואין גם ממתקים למעט ממתק שבת שאני קונה להן פעם בשבוע, לרוב זה שוקולד.
בתמורה לחודש הזה הן מקבלות אחר הצהריים מלא וגדוש עם אבא. יום בילוי שכל כולו הגשמת חלומות. הן קונות לעצמן ממתקים ושתיה הן מקבלות סכום כסף ויכולות לקנות מה שהן רוצות בחנויות שהן אוהבות, וגולת הכותרת כמובן זה הסרט בקולנוע שאחריו בית קפה או מסעדה. בהחלט חוויה שכולם כאן מצפים לה.
לאור זה שהחיים הם לא קו לינארי אחד ארוך, הם עברו שלושתם יחד תהליך מדהים. ההבנה שיש יוצא דופן וצריך להגדיר אותו ככזה בשביל שלא יטרוף את הקלפים. הדיונים על איזה סרט הולכים לראות שיתאים לשתיהן ולפעמים נדרש ויתור של מי מהן ואז יש הכלה אחת של השנייה. הלימוד לדבר רגש שצף לפעמים כתוצאה ממורכבות כזו או אחרת בדרך, ויש כאלה. חוויה של אכזבות או אי הסכמות ולמרות זאת להמשיך יחד. וההכרה בכך ש"עין רואה לב חומד" ולרוב זה לא מותאם לגודל הקיבה.
בתוך התהליך היפה הזה הם גם נפגשים בחלק הפחות יפה של המציאות, תרבות כוחי ועוצם ידי קנו לי את הפופקורן והכרטיס הזה. ילדים הנמצאים ללא השגחת מבוגר באולמות הקולנוע מזלזלים באחר, צופים בפלאפונים שלהם בזמן הסרט ומשאירים אחריהם פסולות בלי לחשוב לרגע שאולי אפשר לזרוק את זה בדרך החוצה לפח. לא הם אשמים אלא תרבות השפע שלנו הניחה את כולנו על סיפון הטיטאניק שכבר החלה לשקוע. זה אנחנו אלה הנדרשים לקחת אחריות ולהוביל מהלכים בתוך הבית פנימה. זה אנחנו כל אחד ואחת מאתנו שנדרשים ללקיחת האחריות על הצלת הספינה שאנו כולנו יחד עליה.
