באחד הרגעים החזקים ביותר בעונה החדשה של "הכתר", מגיע הנסיך פיליפ למעונה של הנסיכה דיאנה לאחר שיוצא לאור ספר החושף את מצוקתה הגדולה בממלכה. "את כבר לא טירונית", הוא מבהיר לה, "כבר הפסקת לחשוב עלינו כמשפחה. אני חושב שאת מבינה שזו מערכת. כולנו תקועים בזה, ואנחנו לא יכולים פשוט להתלונן בפומבי ולזרוק פצצות באוויר כמו משפחה רגילה, כי אנו עלולים לפגוע במשהו גדול והרבה יותר חשוב".
כמו בממלכה הבריטית, שנאבקת על רלוונטיות מול רוחות הדמוקרטיה והמודרנה, כך גם בממלכת ישיבות הקו, שנאבקת על הדרך שלה מול אימת הפרוגרסיבים. הגם שראוי להמתין לבירור האמת וחזקת חפותו עודנה קיימת, אי אפשר עוד להתעלם מהתלונות נגדו, ודאי לא כאשר הוא עצמו אינו טורח להכחיש אותן.
יש אנשים שעבורם הרב טאו הוא ישות חיצונית לחייהם, ועלייתו או נפילתו אינה רלוונטית לענייניהם היומיומיים, אך יש אנשים שמצאו את עצמם השבוע בשבר גדול, חלקם אפילו קרעו קריעה, והם עומדים נבוכים מול הגילויים. כעת עולה חשד מעיק, כי ייתכן שהרב הצנוע שספן באוהלה של תורה והטיף לאחדות עם ישראל משורש נשמתו הכללי, מצא לכאורה הזדמנויות לתקוף מינית אישה ונערה צעירה בשורש זמנו הפרטי. ולצד הכאב הגדול שנחשף עכשיו, נחשפים גם יסודות הבניין הרעוע, הסדקים והשברים. אם הדברים נכונים, הרי שבמלחמה על המשך קיומה של המערכת היטשטשו כל הסטנדרטים המוסריים – דמי שתיקה לכאורה, טיוח, שורה של אנשים שכביכול ידעו.
את הלקח הראשון למדנו מפרשת הרב אלון. מהיום אי אפשר לומר יותר "עליו לא הייתי מאמין", תאמינו על כולם. אבל הלקח השני ואולי החשוב יותר הוא שכדאי לשים לב למערכת. אם איתרע גורלכם להשתייך לקבוצה חזקה שבראשה עומד מנהיג שמתחיל לקבל יחס של גורו, זה בדיוק הזמן לשאול שאלות. בכל מקום שבו יש כוח מופרז, שם אנחנו עשויים למצוא גילויים שונים של עוול. תקיפות מיניות הן ביטוי אחד שלו, אבל לצידן אפשר גם למנות התעללות רגשית, חדירה לחיים הפרטיים, שעבוד, ניכוס, מניפולציות רוחניות, ניסיון להתערב בתוך התא המשפחתי, תשלימו לבד את החסר.
כמו נוכל הטינדר שנחשף במעלליו מול כל הנטפליקס ואחותו ועדיין מצליח למצוא נשים ולעקוץ אותן, כך ספינות גדולות שמטולטלות לא מתפרקות כל כך מהר. גם עכשיו, כשהצואה צפה לה מעל המים, קהילות נוספות בארץ לא עושות את ההשלכה. קהילות שבהן מנהיגים מתערבים בילודה של נשים, בחינוך ילדים ובזוגיות של אנשים. קהילות שבהן ככל שכוחו של המנהיג עולה, כך ההתחשבות בכאבו של הפרט יורדת.
יצא לי פעם לדבר עם דמות המזוהה עם ישיבות הקו לאחר הדלפת השיעורים בישיבת עלי לתקשורת. "אנחנו לא מסתכלים על שיעור שהודלף", אמר לי, "אנחנו לא כמו הפרוגרס, שמפעילים אנשים דרך הרגש ומנסים להסיט את תשומת הלב לבכיו של הלהט"ב הפרטי או לחלומה של הצעירה המתגייסת. אנחנו עסוקים בנצח, והנצח גדול יותר מצרכיו וחלומותיו של הפרט".
אבל הפרט כן חשוב. הפרט כן מעיד. אם הנסיכה שאמורה להיות הפילי־אוור־אפטר מוצאת את עצמה בנישואי שקר שמובילים להתקפי בולימיה ודיכאון בתוך ממלכה שאמורה לשמש דגם אידיאלי לחיי משפחה, אי אפשר שלא לשאול שאלות על המערכת. הפרט הוא לא יתוש טורדני אלא כאב אמיתי שקיים ומסתובב בעולם. אי אפשר לומר כעת – הרב חטא, אבל הדרך שלו נכונה ואפשר להמשיך בה כפי שהיא.
לפני ארבע שנים יצא לי לראיין זוג שנחלץ מתוך כת קנאית ירושלמית. שוחחתי איתם בדירתם החדשה בתוך שכונה קטנה ללא קהילה מגובשת. "פיתחנו חרדה מכל מנהיג רוחני", הם הסבירו, "מדי פעם אנחנו מתייעצים בשאלות הלכתיות 'טכניות', אבל לא נהיה מוכנים לקבל שום מרות של אדם בודד".
האם המסקנה היא שעדיף לא להיקשר לסמכות רבנית כלשהי? לא בהכרח. אבל כדאי להיות מאוד ערים כשבוחרים אותה. חשוב לזכור שבסוף רק אנחנו יודעים מה טוב למשפחה ולילדים שלנו, ומי שמנסה לערער על זה או לחדור לשם מצווה לחשוד בו. כשמערכת מסוימת בוחרת לטייח, כשהיא בוחרת להיות אדישה לבכיו של תינוק כדי להבטיח את המשך קיומה בכל מחיר, זה עשוי להעיד גם על עיוות בתוך התורה והדרך עצמה. כשקבוצה של מאמינים דוהרת לעבר איזשהו נצח ובוחרת להתעלם מהכאב של הפרטים בחברה שלא מסתדרים עם הנצח הזה, היא לא יכולה לתקן את האומה משורשה הכללי. היא גם לא תצליח.
