אם תחפשו ברחבי המרשתת, לא תמצאו, גם אם מאד תתאמצו, אפילו התבטאות אחת קטנה של אשת יו"ר יהדות התורה רבקה גולדקנופף. אם לעשרה ילדים וסבתא לנכדים. היא אינה מעורבבת תקשורתית, ולמרות ההזדמנויות הרבות שהיו לה להשמיע את דעותיה ברמה, בחרה להיות הרחק מאור הזרקורים. כנ"ל גלית, אשתו של ח"כ אבי מעוז. גם היא אם לעשרה ילדים. ולמרות שנברתי וחיפשתי לא מצאתי התבטאויות ציבוריות שלה.
ובכל זאת, אמש, הרשת געשה ורעשה בעקבות חיקוי של נשות ראשי הקואליציה בארץ נהדרת. אינני מתאמצת לצפות בדרך כלל בתוכנית, כאשר המציאות סאטירית והזויה הרבה יותר, אך הטרחתי את עצמי והלכתי לצפות בקטע המדובר ולראות 'הכצעקתה'. האם קריאות השבר על שוביניזם, החפצה ומיזוגניה מוצדקות. והתשובה היא: מאוד!!
כדי ל'זכות' להיכנס לפריים טיים ברצועת 'ארץ נהדרת' את צריכה להיות אישה המוכרת מאד לציבור, או לחטוא בחטא הנורא של להיות נשואה לפוליטיקאי חרדי. זאת לא סאטירה. הם ירדו נמוך. רדוד. לגופה של אישה שלא אמרה מילה ציבורית ובעיקר לא הצחיקו.
הציגו אותן כחשוכות, מטורללות, בורות, נבערות ונציגות כל מה שרע. לסאטירה אולי אין גבולות ומותר למתוח את הקווים האדומים שלה עד אין קץ – אבל זאת לא הייתה סאטירה. לא היה תחכום, לא הומור. לקחו את הגברת גולדקנופף, שכל חטאה היה שהעזה להגיע לא עלינו ל"גיבושון" שארגנה שרה נתניהו. ניפחו את מידותיה, והציגו אותה כבהמה שבאה להוריד את השאלטר על הנאורות של מדינת ישראל.
מילא יפה דרעי ואילה בן גביר שהתראיינו, התבטאו ומבינות את מחיר החשיפה. אבל מה עשתה לכם סבתא לנכדים, לא מעורבבת תקשורתית, שחשבה שהיא מעבירה ערב תמים עם נשות ראשי הקואליציה, וערב לאחר מכן מבוזה ומושפלת לעיניי כל עם ישראל?
בחלק השמאלי, הנאור והפמיניסטי של המפה תוהים תמיד בקול ובדאגה גדולה מדוע אין נשים חרדיות בכנסת. קבלת הפנים הדורסנית שהמתינה לנשים של ראשי הקואליציה, סיפקה הצצה ורמז למה שמצפה לחברות הכנסת החרדיות והעתידיות, ובעיקר לימדה כי דאגה לזכויות נשים היא מושג חמקמק ואינטרסנטי.
