במסגרת מדיניות "הפרד ומשול" בה נוקט ראש הממשלה המיועד נתניהו מאז הבחירות, פורסמה אמש שורת "הסכמות" שהושגו לכאורה בינו ובין יו"ר מפלגת "עוצמה יהודית", איתמר בן גביר. לא צריך להיות עמית סגל כדי להבין שמדובר בסך הכל בעוד ניסיון מגושם להביך את יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ' שלכאורה "מתעכב" בהבאת הישגים, ובכל זאת פרסום ההסכמות עורר כמה תהיות באשר לתוכנן המדויק.
השאלה המסקרנת יותר מכל נוגעת ככל הנראה לסעיף הראשון של ההסכמות. על פי ההודעה הרשמית שפורסמה אמש מטעם הליכוד, הוסכם בסעיף זה על "הסדרת ההתיישבות הצעירה תוך 60 יום מכינון הממשלה". נשמע מבטיח? מאוד. ביהודה ושומרון ישנם עשרות רבות של ישובים צעירים, או אם תרצו – מאחזים ושכונות בלתי מוסדרים. במרבית המקרים בנויים אותם מאחזים על קרקעות מדינה, כאלו שהוכרזו וכאלו שלא הוכרזו, ולא על קרקע פלסטינית פרטית. אך למרות זאת המדינה נמנעת באופן גורף מהסדרתם, וכתוצאה מכך נמנע מהם לקבל שירותים, גם בסיסיים. הם אינם מחוברים לחשמל ולמים בחיבור נורמלי, מה שגורם להפסקות חשמל ממושכות, לחוסר יכולת לחמם בתים כיאות בחורף או למזג אותם בקיץ, ואפילו לקושי בבישולים לשבת. הם אינם רשאים לקבל שירותים מוניציפליים בסיסיים מהרשות המקומית, מה שהופך בפועל גם את התושבים וגם את הרשות לעבריינים פוטנציאליים, ומקשה על ביצוע עבודות פיתוח בסיסיות לרווחת התושבים. אפילו מימון ההסעות למוסדות החינוך עבור התלמידים הגרים במקומות הללו מהווה סוגיה משפטית קשה מאוד לפתרון.
הפלונטר הנוגע למקומות הבודדים בהם ממוקמים מאחזים ושכונות על קרקע פלסטינית פרטית בלתי פתיר ברובו בשלב זה, לאחר ביטול חוק ההסדרה. זאת יודעים גם נתניהו וגם בן גביר, ועל כן סביר להניח שההסכמות ביניהם אינן מתייחסות למקומות האלו. אולם, האם נתניהו באמת מתכוון להעניק מעמד חוקי רשמי מלא לכל הישובים הצעירים שאינם ממוקמים על קרקע פלסטינית פרטית בתוך 60 יום? גם כאן התשובה היא ככל הנראה שלילית. ראש הממשלה יודע היטב שהליך הכשרה מלא לא לוקח, בשום תסריט, 60 יום. לא בנוגע ליישוב אחד ובטח לא כאשר זוכרים שמדובר בעשרות נקודות התיישבות. מה שככל הנראה ההבטחה כן כוללת (וגם כאן חשוב לזכור שמדובר רק בהבטחה, לא בשום דבר מעבר לכך) הוא חקיקה של "חוק מרקם חיים", זה שזכה גם לשם המטעה "החוק להסדרת ההתיישבות הצעירה".
מדובר בחוק שלא מסדיר באופן מלא את היישובים הצעירים, ובוודאי שלא מעניק להם מעמד חוקי. מטרת החוק צנועה הרבה יותר: לאפשר הענקת שירותים בסיסיים (חשמל, מים, טלפון ומעטפת מוניציפלית) לכל אותם יישובים בהם מתגוררים אלפי תושבים, מרביתם ילדים מתחת גיל 18. החוק לא מחליף לא את הליכי ההכרה ולא את הליכי התכנון, שהם ארוכים וסבוכים בכל מקום, ובוודאי ביו"ש. הוא רק מסייע לעקוף את המגבלות החוקיות שמונעות כרגע מאותם אלפי תושבים חיים שתואמים את המקובל במאה ה-21. האם בהתחייבות הזו נתניהו כן יעמוד? בממשלה שהקים יחד עם גנץ נמנע אישור החוק, וכעת נותר רק לחכות ולראות מה יקרה הפעם.
