הנה, זה מגיע. בניגוד לבחירות, מונדיאל הוא באמת התמודדות שמתרחשת כל ארבע שנים וסוחפת אנשים הגיוניים וסבירים להתעניין פתאום במשחק בין סנגל לקנדה – שתי נבחרות שביום רגיל לא יגרמו לי להשתהות יותר משתי שניות לפני שאזפזפ לערוץ אחר, תוך שאני מסנן “באמת נגמר להם מה לשדר". למרות הציניות, מונדיאל הוא אירוע מרגש. חודש שבו העולם עוצר מניסיונותיו להשמיד את עצמו, ונותן ברייק קצר של סיפורים גדולים מהחיים הרודפים אחר כדור. אז לפני שגביע העולם 2022 יוצא לדרך, הנה כמה הערות נחוצות לחודש הקרוב.
נתחיל במארחת. קטר שזכתה באירוח המונדיאל אך ורק בגלל המסורת הארוכה של כדורגל בה, או בגלל שחיתות מטורפת. הימור שלי – מדובר בשחיתות. בסרט הנפלא “פיפ"א: חשיפה" המשודר בנטפליקס, מוכח מעבר לכל צל של ספק, לא שבאמת היה כזה, שקטר זכתה באירוח הטורניר כיוון שיש לה כיסים עמוקים.
אוהבים לדבר על הסיפורים הרומנטיים שמביא הטורניר, על אגדות כדורגל, על רגעים מרגשים ומטלטלים, אבל המונדיאל הזה התחיל ללא ספק בסיפור הציני ביותר אי פעם בעולם הכדורגל. וזה לא רק כסף. במהלך עשר שנות ההכנה למונדיאל נהרגו יותר מ־6,500 עובדים זרים במהלך בניית התשתיות. זה ודאי לא ימנע מנאורי כל העולם להגיע לחודש של חגיגת כדורגל, בזמן שעל כל תקרית באזור אש־קודש הם יעשו פרצוף מזועזע באו"ם וידרשו חקירה בהאג. וזה עוד לפני שדיברנו על התמיכה בטרור והמשטר הלא כל כך דמוקרטי. אבל היי, נותר לנו רק לקוות שהקטרים ממש גרועים בכדורגל ונזכה לראות אותם מקבלים קצת בראש.
לפעמים אני שואל את עצמי איך אזרחים של מדינות שאין בהיסטוריה שלהן שואה יודעים אילו נבחרות הם ממש שונאים. למזלנו, אצלנו היהודים החיים ממש פשוטים וחוויית הצפייה במונדיאל מלווה תמיד בשאלה איפה הם היו בשואה. בהזדמנות זאת, ברצוני לאחל כישלון טוטאלי לגרמנים ולפולנים, והצלחה מסחררת לדנמרק ולאנגליה.
מאחר שאנו בני תרבות, אני רוצה להמליץ לכם על ספר נפלא שחובבי מונדיאל ייהנו ממנו אבל גם סתם אנשים שאוהבים סיפורים טובים. “פלאי מונדיאל" של שרון דוידוביץ' שאסף 50 רגעי מונדיאל בלתי נשכחים, מהרגעים הגדולים והזכורים של פלה, מראדונה והחטאת הפנדל של רוברטו באג'ו, ועד לרגעים מוכרים פחות ומטלטלים יותר כמו הבעיטה החופשית של נבחרת זאיר. מומלץ.
תחום חשוב לא פחות הוא הכיבוד. אני מאוד בעד ז'אנר הקולינריה האיכותית ששוטף אותנו, אבל מחבריי שקוראים את הטור, אני מבקש. אין דבר כזה שולחן מונדיאל בלי גרעינים. תכינו כמה קישים שאתם רוצים, ואני מוכן אפילו לסבול גם את ההמצאה הגרועה ביותר שכולם שותקים לגביה וחבל – צ'יפס בטטה. אבל אם אתם מזמינים אותי להתארח, שיהיו גרעינים. אני עפולאי, ואם אני שומע אלף פעם את הבדיחה על גרעיניותה של העיר, מגיע לי גם ליהנות מזה. ולא, אדממה לא נחשב גרעינים, אל תתחילו איתי.
אה כן, ולדירוג: מקום ראשון גרעינים שחורים, מקום שני אבטיח, מקום רביעי קשיו, פיסטוקים, בוטנים, מקום שבע מאות עשרים ושש גרעיני דלעת. די עם זה.
ביידן יכריע את המשחק
המשחקים בשלב הבתים יתקיימו בשעות 12:00, 15:00, 18:00, 21:00. אז אם אפשר לבקש מהפוליטיקאים שלנו להתחשב, ולשגר ספינים על משא ומתן קואליציוני בשעות 14:00, 17:00, 20:00, ו־23:00 זה יעזור מאוד. תודה.
יצא לי במהלך חיי לנסוע למונדיאל אחד, ברוסיה. מדובר בחוויה מרגשת שבמהלכה אוהדי כדורגל מכל העולם נפגשים במקום אחד לחגוג יחד את העובדה ששפר עליהם גורלם, ויש להם מספיק כסף לנסוע למונדיאל. הייתי במשחק אחד של אנגליה, הנבחרת המועדפת עליי עקב עברה ההיסטורי מול הנאצים, ראו סעיף 2. באמת שנהניתי והייתה חוויה מטורפת, אבל יסלח לי א־לוהי הכדורגל, מבחינת רגש אותנטי, כל משחק של מכבי חיפה בגביע הטוטו נגד בני ריינה על מקום 5־6 בגביע הטוטו מוציא ממני יותר אמוציות. מה שכן, מונדיאל הוא מקום שיוצר חיבורים בלתי אפשריים, כמו הבירה שחלקתי עם איראני חביב שסיפר לי על חייו בטהרן, ואיך העם האיראני רוצה שכבר ייפול המשטר, ועל האירוסין שלו ואיך הוא מתכנן לעזוב את איראן לארצות הברית. ואיך אחרי שדיברנו עשרים דקות, הוא התפקע מצחוק ואמר שקוראים לו איציק והוא מחולון.
לד"ר זמרי יש עבודה של גדולים. בחודש האחרון היא הייתה שבוע בכנס בטמפה פלורידה, חזרה לשבוע בארץ, ואז נסעה לכנס של שבוע בסאן־דייגו. היה לא פשוט, אני מודה. סבתא עזרה המון, אבל באופן כללי אני מגיע למונדיאל עם כל כך הרבה רגשות אשם מצידה שאני יכול לראות כל משחק פעמיים ולצעוק בלי בושה “תפסיקו לעשות כל כך הרבה רעש במקלחות אני רואה פורטוגל-קמרון", והיא תענה לי “צודק מאמי, מצטערת". אני כמובן לא אעשה את זה כי אני מפחד, אבל חשוב לי שתדעו שיכולתי.
חברים, המשחק שאנחנו באמת צריכים לשים עליו עין במונדיאל הקרוב הוא ללא ספק דרבי הגרעין בין איראן לארה"ב. בחלומי, האיראנים מפרקים את האמריקנים 0:5 ובמחצית בתגובה ביידן משגר טייסת אף־35 למתקן בנתנז.
רק מעדכן את מקומות העבודה שלי, שאני לא משתתף יותר בכל הקטע הזה של הימורים משרדיים. כי פעם, כשרק עברתי לתל־אביב עבדתי באיזה בית קפה והשתתפתי, וכל אחד שם עשרים שקל, והפצצתי לאללה, ורגע לפני שלקחתי קופה של איזה 140 שקל, הבוסית עצבנה אותי והתפטרתי באמצע משמרת. עד היום בכל פעם שאני עובר ליד בית הקפה ההוא, שנסגר אגב ובמקומו נפתחה מכבסה שאני בטוח שהאוכל בה טעים יותר, אני מציץ פנימה כדי לראות אם מישהו השאיר לי צ'ק.
ובכל זאת, נסיים בהימור: ברזיל זוכה, צרפת מאכזבת, איראן גרעינית, סמוטריץ' באוצר. שיהיה מונדיאל נפלא לכולנו, ושניבדל לשערים מלאים.
