ממשלת לפיד, המחשבת את קיצה לאחור, התנהלה השבוע באופן ראוי לציון מול פרובוקציה אמריקנית חסרת תקדים. היא דחתה במהירות ובתקיפות את כוונת ה־FBI לחקור את מותה של כתבת אל־ג’זירה שירין אבו־עאקלה. לפיד וגם גנץ הקפידו שלא לערפל את תחושת הזעם בישראל ואת הסירוב הנחרץ לאפשר לסוכנים זרים לחקור את חיילינו. חבל שראש הממשלה המיועד, נתניהו, לא נהג באופן דומה. האמריקנים זקוקים לתגובת נגד קונצנזואלית שתבהיר להם כי למרות חוסר הסימטריה בין ארה"ב לישראל – מעצמה אדירה לעומת ארץ קטנטנה – יש דברים שלעולם נסרב להם, גם אם יעלה לנו ביוקר לסרב.
קל לנחש כיצד וושינגטון הייתה מגיבה לו הודיעה משטרת ישראל כי היא נערכת לחקור את מותם של חפים מפשע על ידי צבא ארצות הברית בעיראק, בסוריה או באפגניסטן. עצם היומרה של מדינה זרה לערוך כאן חקירה פלילית היא חוצפה בנסיבות מחמירות, שלא לדבר על הטלת הספק בגרסה הישראלית בעניין נסיבות מותה של אבו־עאקלה. אשת אל־ג'זירה החזיקה אומנם בדרכון אמריקני, אבל בדור האחרון נהרגו פה בפעולות איבה עשרות יהודים אמריקנים, ומעולם לא שמענו שה־FBI חוקר את נסיבות מותם. ההודעה השערורייתית שפורסמה השבוע בנדון נועדה להשפיל את ישראל, הדמוקרטיה היחידה בין צפון־מערב אפריקה להודו, ולהכתיב לה מערכת יחסים של סוס ורוכבו.
אצל ממשל ביידן זו כבר שיטה. הוא נוהג בישראל כבמדינה נחשלת הזקוקה להדרכת מבוגר אחראי מבחוץ. אנשיו ודובריו מסתייגים פומבית מאופייה הימני מדי לטעמם של הממשלה הצפויה לקום פה בקרוב, מגרגרים איומי החרמה של השרים המיועדים סמוטריץ’ ובן־גביר, ומתערבים שוב ושוב בהליכי אישור הבנייה ליהודים ביו"ש. השגריר בישראל, תומאס ניידס, נוטה לשכוח שהוא שגריר, לא נציב עליון. שר החוץ בלינקן מתקשר אחרי הבחירות דווקא ללפיד, ורק ללפיד. כמעט שבוע חלף לפני שביידן עצמו נזכר להתקשר לנתניהו. אילו הדברים היו תלויים בנשיא ובמזכיר המדינה, הייתה נפתחת מחדש קונסוליה אמריקנית במזרח ירושלים, וייתכן שגם שגרירות אמריקנית בתל־אביב. אבל בנט התנגד בתוקף, וגם נתניהו יכול להתנגד.
מי שנאם בקונגרס האמריקני על אפו וחמתו של ברק אובמה, מסוגל להתעמת בהצלחה גם עם ביידן, ולא להסתפק בתפילות שבעוד שנתיים הרפובליקנים יחזרו לשלטון בוושינגטון, ואז אולי נוכל לבנות ב־E1 ולבלום את השתוללות הדחפורים הפלסטינית בשטחי C. בהזדמנות הראשונה הוא יצטרך לחזור באוזני ביידן על מה שבגין אמר לפני 41 שנים לממשל רייגן: “אנחנו לא רפובליקת בננות". למרות קשיי הקשב בגילו המתקדם, ביידן יבין, אולי אפילו בלינקן וניידס.
