נחמה תאנה, המתלוננת הראשונה בפרשת הרב צבי טאו, חנכה את המאבק הפומבי שלה כשהיא עומדת כמעט לבדה מול כנסת ישראל, חמושה בשלט "הרב טאו אנס אותי, ולא רק אותי". בעיקר נשים, עם כל סגנונות כיסויי הראש הקיימים במגזר, באו והקשיבו לסיפורה. משבוע לשבוע גדל המעגל שהתאסף סביבה. נוספו גברים, נוספו שלטים. התביעה שעלתה מהמעגל הזה פשוטה: "אל תאמינו. חִקרו, בִדקו, קַיימו משפט צדק".
אם נציב את הרב טאו ואת תאנה על מאזניים דמיוניים נגלה שהסיכוי שקול זעקתה יישמע בכלל – נמוך מאוד, כמעט לא קיים. רק סביב הפרשה הזו הבנתי לראשונה את עומק הציווי הפשוט כל כך לכאורה, אבל המורכב עד מאוד למימוש: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". מצד אחד של המאזניים נשיא ישיבת הר המור, המנהיג הרוחני של ישיבות הקו ושל מפלגת נעם, ושרבים מתלמידיו עומדים בעצמם בראש ישיבות וקהילות ורואים בו את ממשיך דרכו של רבו, הרב צבי יהודה קוק. מצד שני נחמה תאנה, גרושה ואם לחמישה מקריית־ארבע, ששנים טענו עליה, גם בסביבת הר המור, שהיא "משוגעת".
תלמידיו המובהקים של הרב טאו ועמיתיו לדרך ה"קו", מיהרו להכחיש בכל תוקף את הסיכוי שיש שמץ של אמת בטענותיהן של נחמה תאנה ושל דורית לנג שהצטרפה אליה השבוע וחשפה בציבור את הפגיעה המינית שפגע בה הרב טאו לכאורה. "הכול הבל", הגיב הרב שלמה אבינר. "עלילת דם", הצהיר הרב אלי סדן. ראש ישיבת אילת הרב יוסי רודריגז, האשים את המתלוננות ותומכיהן בניסיון "להרוויח רייטינג של תדמית שוחרי הצדק החברתי והגנה על מסכנות, בשעה שכולם יודעים, ואולי הם עצמם, שהאמת רחוקה מהם, שרוח עוועים נשאתם לראות לכולם את שאיפתם הנישאה".
אין להתפלא על הסגנון הזה, סגנונו מימים ימימה של רבם הרב טאו (כפי שמרחיב עמיתי יהודה יפרח במוסף יומן, השבוע). מנגד, הרב אליקים לבנון, שאינו מזוהה עם ישיבות הקו, והרב נתנאל אלישיב, המלמד במוסדות "בני דוד" בעלי המזוהים עימן – קראו השבוע לבירור וחקר האמת. זה נשמע כמו דבר פשוט ומובן מאליו, אך מתברר כמעשה אמיץ מאוד.
פסילה מוחלטת של הטענות בטרם נעשתה בדיקה כלשהי, השמצת המתלוננות והשתיקה הרועמת של הרב טאו עצמו וסביבתו- אינן מלמדות על מעלה גדולה. במילים פשוטות: זהו הפך התורה, שכאמור דורשת מאיתנו: "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך".
הפרשה הזו תלווה אותנו כנראה עוד זמן רב. היא תיגע בהרבה כאב, שכן גם אם לא נגיע לחקר האמת בפרשת טאו, יש להניח שבזמן הקרוב יצופו עוד סיפורי פגיעות מיניות במגזר, מצד אישים נערצים. חשיפות כאלה עלולות לקרוע עוד את המגזר, שגם כך כבר אינו כליל ההומוגניות, עד מבלי יכולת לתקון. ועדיין, מכיוון שסביבי, ואפילו בשולחן השבת של הוריי, יושבים אחיי שחייהם חיי תורת הר המור, נצטרך ללמוד לדבר אלה עם אלה. כדאי ששני צידי המתרס יוותרו במאבק הזה על דימויים של "מלחמת בני האור בבני החושך". אנשים אחים אנחנו. אומנם איננו רואים עין בעין כמעט אף סוגיית חיים משמעותית, אבל נצטרך ללמוד לדבר.
ומההורים, בעיקר אלו שמבחינתם הפרשייה הזו כולה "שקרים ומזימות", אבקש בענווה גדולה: שימו לב כיצד אתם מגיבים ליד ילדיכם לסיפורי פגיעות מיניות. הציבור שלנו התבגר והתפכח בשנים האחרונות. נותרו בנו צלקות רבות לאחר פרשת הרב אלון ופרשת הרב טל, פרשת הרב שיינברג ופרשת חיים ולדר ועוד ועוד. למדנו שפגיעות מיניות מתרחשות בכל מקום ובכל מגזר, למדנו שאין מקום מוגן, למדנו להקים צוותי מוגנות בכל יישוב ולדבר בבתי הספר על מיניות וזהירות. למדנו על בשרנו ונפשנו הדואבת שהפוגעים יכולים להיות רבנים, מורות, בני משפחה, שכנים וחברים בסניף בני־עקיבא.
הילדים והילדות שלכם שומעים אתכם, הם רואים איך אתם מגיבים. אם המתלוננת הראשונה היא "משוגעת", ואם המתלוננת השנייה "לובשת תחפושת" וכולנו מתעסקים בכיסוי הראש שלה, מה יקרה ביום שבו חס וחלילה אחד מהילדים שלכם ייפגע? האם הוא יוכל לבוא ולדבר איתכם על כך בפתיחות?
