אחד האתגרים המיידים המונחים לפתחה של הממשלה החדשה הוא נושא המשילות בנגב. לכולם ברור שכדי לשנות לטווח ארוך ומשמעותי את המציאות הנוכחית נדרשות תוכניות מפורטות, ובעיקר מתן יכולות וסמכויות להוציא אותן לפועל. בימים האחרונים הוגש לראש הממשלה המיועד נתניהו ולראשי המפלגות מסמך ובו הצעות מפורטות לטיפול ממשלתי בחברה הבדואית. המגישים הם אנשי מכון ריפמן, שהוקם בשנה האחרונה במטרה ליצור שותפויות עם החברה הבדואית כדי לשנות יחד את המציאות בנגב.
הנדודים התכופים של הסוגיה הבדואית ממשרד אחד לאחר, מעידים על היחס של ממשלות ישראל האחרונות כלפיה
"לקחנו כמודל את כל האירועים שאריק שרון ניהל", אומר מנכ"ל המכון חגי רזניק, שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד השיכון. "בכל דבר ששרון עשה, גם כשהיה שר, הוא תפקד כראש הממשלה של האירוע. כשר הבינוי והשיכון בראשית שנות התשעים, כשהוא נדרש לדאוג לדיור לעולים הרבים שהגיעו אז, הוא הקים את קבינט הדיור. כשבשנות השמונים היה צריך לפנות אלפי בדואים מאזור תל־מלחתא כדי להקים את שדה התעופה נבטים, הוא הקים לשם כך ועדת שרים. גם בהתנתקות הוא פעל בדינמיקה דומה. בוועדות השרים ששרון הקים היו הרבה שרים, רובם לא באו לישיבות אבל הוא עצמו היה בא עם המנכ"ל שלו, מקיים גם שלוש ישיבות בשבוע לפי הצורך, ומקדם החלטות להחלטת ממשלה. גם בסוגיה של הבדואים צריכים ליצור סוג של ממשלה בשביל לקדם תהליכים. זו צריכה להיות ועדת שרים שמקבלת החלטות על הנגב ועל הבדואים אחת לשבוע, ומייצרת וקטור של שינוי".
הסעיף הראשון במסמך של מכון ריפמן מדבר על הצורך בשר ממונה לנושא הבדואים בנגב, שיהיה חבר בוועדת השרים לחקיקה ושתחתיו יפעל מטה מתכלל של כל גופי הממשלה הנוגעים לנושא. כותבי המסמך מתעקשים שהשר הממונה יפעל דווקא במשרד ראש הממשלה. עד היום רוכז תחום הטיפול בחברה הבדואית ברשות להסדרת ההתיישבות הבדואית – רשות ממשלתית שממונה על הסדרת מגורי קבע לאוכלוסייה הבדואית, מסייעת בהשתלבות הבדואים בתעסוקה ומקדמת את תחומי החינוך והרווחה במגזר. אלא שהרשות, שבמתכונתה הנוכחית הוקמה בשנת 2007, נודדת בכל ממשלה למשרד אחר. בעבר היא הייתה חלק ממשרד החקלאות, לפני כשנתיים עברה למשרד הכלכלה והתעשייה, וכעת היא חלק ממשרד הרווחה והביטחון החברתי. הנדודים התכופים הללו מעידים לא מעט על מידת החשיבות שממשלות ישראל האחרונות מייחסות לנושא.
הרשות הקיימת, מוסיף רזניק, נטולת סמכויות משמעותיות לטיפול כולל בחברה הבדואית. "היא אחראית על מנעד מאוד מצומצם של דברים בהקשר של הבדואים בנגב. היא עוסקת בתכנון ופיתוח אבל אין לה סמכויות תכנוניות. יש למשל 14 בתי ספר בתכנון מאושר ליישובים בדואים שאין להם חשמל, ומשרד החינוך אומר שזה לא בסמכותו. לכן חייבים מטה מתכלל תחת אותה ועדת שרים, שיכלול את כל הגופים שצריכים לתת סמך לסיפור הבדואי".
בסעיף אחר מציעים אנשי המכון לתקצב ולהקים מערך שירות מוניציפלי זמני לתושבי הפזורה הבדואית, שיופעל על ידי האשכולות האזוריים של הרשויות המקומיות. רזניק מזכיר שלרבע מהאוכלוסייה הבדואית אין כיום רשות מקומית מלווה. הפתרון היעיל לדבריו הוא לתת כלים לאשכולות הרלוונטיים בנגב כדי שייתנו שירותים עירוניים לאותה אוכלוסייה. סעיף נוסף במסמך מציע לחזק את השלטון המקומי בחברה הבדואית באמצעות מינוי מנכ"ל מקצועי ממונה, לצד ראש הרשות הנבחר, שיקבל סמכויות ישירות ממשרדי הממשלה. המסמך לא עושה הנחות גם לרשויות הבדואיות וקורא להציב להן דרישות סף למנהל תקין ורף גבייה לארנונה.
בסוגיית הסדרת היישובים הלא מוכרים ותביעות הבעלות מציע רזניק לעבוד בשיטות שבהן פועלים במשרד השיכון בתחום ההתחדשות העירונית. "צריכים לבוא לכל יישוב לא מוכר ולומר לתושבים שיש להם חלון של עשר שנים להסדרת הקמה של יישוב עבורם, ושזה דורש מהם לאפשר לנו לתכנן ולפתח גם על שטחים שיש עליהם תביעות בעלות. אני מאמין שחלק גדול מהאנשים יגיעו להסכמה, ומי שלא – יקבל מהמדינה את המינימום".
המסמך של מכון ריפמן לא שוכח את סוגיית המשילות והביטחון וקורא לתגבר את משטרת ישראל ב־1,500 שוטרים ולהקים מרחב משטרתי לתחום הבדואים עם שתי זרועות: זרוע אחת שתתפקד כמשטרה עירונית קהילתית ותעניק לתושבים שירותי פיקוח שיחזקו את אמונם במשטרה, ולצידה זרוע שנייה, מבצעית, שתכלול יחידות רבות כמו ימ"ר, יס"מ, סיור ועוד.
אני מזכיר לרזניק שנתניהו, ראש הממשלה המיועד, הזניח בעבר במשך 12 שנים את סוגיית ההסדרה של ההתיישבות הבדואית בנגב, ולכן קצת קשה לצפות ממנו לאמץ פתאום התנהלות אריאל שרונית בתחום. רזניק טוען שמה שהפיל את מתווה ההסדרה בממשלות נתניהו הקודמות, הייתה ברית של קצוות משמאל ומימין שהתנגדו למתווה, והיא שהובילה לדחיינות של נתניהו. "יש עכשיו הזדמנות לממשלה יציבה עם שחקנים מנוסים, אני יכול רק לקוות שהפעם זה באמת יקרה".
חדשים מדרום
שני חברי כנסת חדשים מהדרום שהצהירו השבוע אמונים, מביאים איתם לבית הנבחרים סיפור אישי מרגש. הראשון הוא הרב משה סלומון מ"הציונות הדתית", המתגורר בקריית־גת. הוא היה בן שש בלבד כשיצא למסע של אלף קילומטרים מאתיופיה לישראל, ובגיל שמונה כבר נאלץ לפרנס את משפחתו. "מהרגע שיצאנו מאתיופיה, נגמרה לי הילדות והתנהגתי כמו בוגר", סיפר לי בעבר. מילד במרכז קליטה הוא צמח לקצין בצנחנים, סא"ל במילואים, רב ומייסד רשת גרעינים חברתיים של יוצאי אתיופיה. עכשיו הוא מגיע לכנסת ומבטיח להיות נציג נאמן של הפריפריות החברתיות והגאוגרפיות המוכרות לו היטב.
השני הוא שלום דנינו, נציג הנגב ברשימת הליכוד, בן אופקים המתגורר כיום ביישוב עומר. דנינו, אחיו הגדול של ראש עיריית אופקים איציק דנינו, סיפר לי לאחרונה שבילדותו נשלח להתגורר כילד חוץ בקיבוץ עין־צורים. הוא אומץ שם על ידי משפחתו של גרשון שפט ז"ל, ממייסדי גוש אמונים וחבר כנסת מטעם מפלגת התחיה. גם דנינו, שהתחיל מנקודה מאתגרת, עשה חיל בשירותו הצבאי כמפקד בחיל האוויר, ובהמשך בתחום היזמות והעסקים. השבוע הוא התיישב לראשונה במליאת הכנסת, שבה ישב האב המאמץ שלו כילד חוץ בקיבוץ.
