בין המנהיגים שהגיעו לפסגת ה־G20 השבוע היה גם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. נכון שהפסגה אמורה לייצג את עשרים הכלכלות הגדולות בעולם, אבל הכלכלה הטורקית מרוסקת. קצב האינפלציה שלה נשמע כמו חלום בלהות. אולם בניגוד גמור למצבה של הכלכלה, בחודשים האחרונים מבצע נשיא טורקיה קאמבק מדיני. ארדואן נמצא כעת בשיא השפעתו הבינלאומית בכל הזמנים. מלוב ועד אוקראינה, מהמזרח התיכון ועד קרן אפריקה, מהרשות הפלסטינית ועד פקיסטן – טורקיה נוכחת צבאית, כלכלית ותרבותית.
שוטרים טורקים יאבטחו גם את משחקי המונדיאל בקטאר. אחרי תקופה ארוכה ולעיתים אף מבזה ביחסיו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ועם נשיא ארה"ב, ארדואן מביט כעת על שניהם בגובה העיניים. הוא עשה את הבלתי אפשרי כמעט: גם הצליח למכור רחפנים מתוצרת טורקיה לאוקראינה, וגם לשמור על דיבור קרוב עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. גם לבשל עסקה לייצוא חיטה מאוקראינה דרך טורקיה כדי למנוע משבר רעב עולמי, וגם להתפייס עם ישראל בלי שתיפול שערה אחת מראשם של ראשי חמאס היושבים בארצו.
ועדיין, למרות כל הישגיו המרשימים, ארדואן נמצא במסע הישרדות. ביוני הקרוב ייערכו בטורקיה בחירות, ומבחינתו של הסולטן ארדואן התוצאה רחוקה מלהיות מובטחת. עד תאריך היעד יש יותר מחצי שנה, אבל הזירה הפוליטית בטורקיה רותחת כבר עכשיו, ופיגוע בלב איסטנבול הוא הדבר האחרון שהנשיא והתיירות הטורקית זקוקים לו עכשיו. מצד שני, אין כמו אצבע מאשימה כלפי המחתרת הכורדית כדי לאחד את השורות מאחורי מפלגת השלטון.
הפיגוע ביום ראשון באיסטנבול, שגבה את חייהם של שמונה בני אדם ופצע יותר מ־80, עורר זעזוע גדול. אבל כוחות הביטחון הטורקיים הפגינו יעילות מרשימה. על פי הנתונים ששחררה המשטרה הטורקית, המחבלת אותרה במהירות בזכות 1,200 מצלמות שסרקו את מסלול בריחתה. בתוך עשר שעות בלבד היא נמצאה בדירה קטנה ומוזנחת בפרוור פועלים במרחק 35 קילומטר ממרכז איסטנבול.
הסרטון שבו היא נראתה מובלת חבולה, מבוהלת, אזוקה ומבוזה, כנראה לא היה מקרי. הנרטיב היה ברור וחד־משמעי. על פי גרסת כוחות הביטחון הטורקיים, החשודה אחלאם אל־בשיר היא אזרחית סורית, סוכנת הסניף הסורי של המחתרת הכורדית המכונה YPG, שאנשיו נהנים מחסות והגנה של הכוחות האמריקניים. על פי הגרסה הטורקית הרשמית, המחבלת הודתה כבר במהלך חקירתה הראשונית כי לפני ארבעה חודשים חצתה את הגבול מסוריה, עם מי שהתחזה לבן זוגה אך בעצם היה המפעיל שלה. במהלך החודשים האחרונים עבדו השניים במתפרה קטנה באיסטנבול, והכינו את הקרקע לפיגוע. ההוראה לפיגוע יצאה מהעיירה הכורדית קובאני, שעל גבול סוריה־טורקיה.
בניגוד למחבלת שנתפסה, שותפה הצליח כנראה לחמוק. על פי גרסאות לא רשמיות שהופיעו ברשתות החברתיות, הוא חמק ליוון. לפי גרסאות אחרות הוא הצליח לעבור את הגבול לבולגריה.
כוחות הביטחון הטורקיים התאמצו, ככל הנראה בהוראה מגבוה, לסגור את הסיפור עוד בטרם יציאתו של ארדואן לפסגת המדינות המתועשות בבאלי. וזה בדיוק מה שקרה. ארדואן יצא לפסגה עם נרטיב ברור, סגור ומובנה היטב, שבו האשמה מוטלת על המחתרת הכורדית. אם תרצו, זו הגרסה הטורקית לכלל הידוע: כשמדובר במחתרת הכורדית גם אם יש ספק אין ספק. ב־ PKK הכחישו כל קשר, והתעלומה בעינה עומדת. בימים האחרונים יש התפתחויות, אך בהיעדר התייחסות טורקית רשמית הן רצות בעיקר ברשתות החברתיות.
שתיים מהן מעניינות במיוחד. לפי הראשונה, המחבלת ביצעה שיחות טלפון מקו הרשום על שמו של בכיר במפלגה הלאומנית MHP. האיש טוען כי מדובר בגניבת זהות, אבל צירוף המקרים חשוד, גם אם אירוני. שמועה אחרת שאין לה אישור משום מקור, היא שאחלאם אל־בשיר כלל אינה כורדית אלא אזרחית סומלית. בימים האחרונים צף ברשתות החברתיות סרטון שבו מופיעה אישה סומלית הטוענת כי היא אחותה של אחלאם אל־בשיר, אך אין לה שום קשר לפיגוע. אולם התרגום מסומלית לטורקית אומר משהו שונה, ולפיו הדוברת מזהירה את אזרחי סומליה החיים בטורקיה שלא להסתובב בלי תעודה מזהה. ככל הנראה, הרקע לסרטון האזהרה הוא תווי פניה האפריקניים של המחבלת. בקיצור, הסיפור רחוק מלהיות חתום וסגור.
