פרץ הנדיבות הימני שתקף שלשום בערב את ראש הממשלה המיועד נתניהו במהלך פגישתו עם יו"ר עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן־גביר, הפתיע גם את גדולי אוהדיהם של השניים. שורת ההסכמות שעליהן הכריזו בענייני יו"ש הייתה מרשימה. ספק אם האופטימיים ביותר בקרב אנשי ההתיישבות חלמו על הישג כזה במסגרת המו"מ הקואליציוני. גם הסדרה של ההתיישבות הצעירה, גם חוק דרומי מורחב, גם תיקון חוק ההתנתקות באופן שיאפשר את המשך פעילות הישיבה בחומש, וגם הקמתה של הישיבה המובטחת באביתר. כל החלומות על פיסת נייר אחת.
אז מה קרה פה? בעל הבית השתגע? נתניהו שינה באחת את עורו? נראה שלא. סביר הרבה יותר להניח שמדובר בעוד תרגיל שנועד להביך את יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', ולרכך אותו במשא ומתן מול הליכוד.
האינטרס של נתניהו ברור: ראש הממשלה המיועד ויו"ר מפלגת הציונות הדתית יודעים שניהם כי ערכן של ההתחייבויות הכלולות בהסכמים הקואליציוניים מוגבל. אף שההסכמים מנוסחים כחוזים לכל דבר, ונערכים בידי עורכי דין מיומנים, בית המשפט העליון קבע כבר לפני למעלה משנות דור שהם אינם ניתנים לאכיפה. הסכם קואליציוני ממומש בהתאם למנופי הלחץ שבהם מחזיק מי שדורש את מימושו. כשם ששטר חוב שאינו כולל ביטחונות טובים שווה מעט, כך ערכם של הסכמים פוליטיים תלוי באיכות הביטחונות שניתנו לקיומם.
מסיבה זו ממש דרש השבוע יו"ר מפלגת הציונות הדתית לקבל לידיו את תיק האוצר או את תיק הביטחון. בתגובה, ניסו בליכוד לצייר את סמוטריץ' כאופורטוניסט הסוחט את נתניהו באמצעות שבעת המנדטים שלו, שבהם תלויה הקמת הממשלה, אך גם הם יודעים שסמוטריץ' נוטל על עצמו סיכון לא קטן בהצבת הדרישה. תיק האוצר הוא בית קברות פוליטי ידוע, וגם תיק הביטחון עלול לסבך אותו קשות. מה שהתיקים הללו כן יעניקו לו, הוא הכוח הדרוש לוודא את קיום ההתחייבויות שיינתנו לימין. לכאורה סמוטריץ' אינו זקוק לכך. הוא יוכל לקבל כל מה שירצה, משום שגם בעתיד יהיה קיומה של הממשלה תלוי במפלגתו, אך כשועל פוליטי ותיק סמוטריץ' יודע שאיום בהפלת ממשלה הוא נשק מסוכן, אשר לעיתים מתגלה כחרב פיפיות. העוצמה הרכה שמעניקה ההחזקה בתיק מרכזי יעילה בהרבה.
לאור זאת ניתן להבין את ניסיונותיו של נתניהו לכופף את סמוטריץ' מנקודת מבטו, כמי שאוחז בדעות פוליטיות מתונות יותר. אלא ששיתוף הפעולה של בן־גביר עם המהלך הוא הזוי. האם הוא טירון פוליטי עד כדי חוסר הבנה מה שוויין האמתי של שלל ההבטחות שקיבל? או שמא כלל לא אכפת לו מה ימומש ומה לא, ומה שמוביל את התנהלותו כרגע הוא רק הרצון לפגוע בסמוטריץ' כדי למצב עצמו כמנהיג המוביל בימין? בין כך ובין כך התנהגותו של בן־גביר לא ראויה, ומציבה סימן שאלה גדול על כישורי המנהיגות של מי שמבקש להצטייר כדמות בכירה במחנה הימין.
