בעוד המו"מ הקואליציוני בין בנימין נתניהו לבצלאל סמוטריץ' מדשדש, שיתוף הפעולה בין מפלגות האופוזיציה חורק לא פחות. סיעת חד"ש־תע"ל נעדרה מישיבת התיאום הראשונה של ראשי הסיעות, ומיד לאחר הישיבה הבהירו גם אנשי רע"ם שהם אינם חלק משום גוש. אך אלו היו רק הצרימות הראשונות. הקרע המשמעותי נחשף עם כינוסה של הכנסת ה־25. התברר שיש עתיד היא אומנם המפלגה הגדולה במרכז־שמאל, ויאיר לפיד צפוי לכהן כראש האופוזיציה, אך מכאן ועד הנהגת הגוש ארוכה הדרך. כבר בתחילת השבוע נחשף ציר התיאום בין גנץ לליברמן, ובהמשך סירבו נציגי המחנה הממלכתי להצביע בוועדה המסדרת נגד ההצעה לחלוקת המקומות בוועדות הזמניות. באגף הימני של הסיעה אף היו מי שתדרכו השבוע כתבים פוליטיים על כוונתם להקים לתחייה בכנסת הזו את מחנה "הימין הממלכתי", כהגדרתם.
קשיי המנהיגות שמהם סובל לפיד אינם מפתיעים. לאופוזיציה תמיד קשה יותר להתגבש, משום שלהנהגתה אין מה להבטיח לשותפות. וכאשר אין שלל לחלק, נעלם הדבק המרכזי שמחזיק בריתות פוליטיות. במקרה הנוכחי נוספת לכך גם הטינה האישית שרוחשים מנהיגי מפלגות הגוש ללפיד. הזעם עליו בקרב בכירי "גוש השינוי", שהוסתר עד לבחירות, צף ועלה מעל פני השטח. לטענת אותם בכירים, לפיד פעל במהלך הקמפיין רק למען מפלגתו, תוך שהוא פוגע באופן קשה בשאר מפלגות הגוש, ובניגוד מוחלט לנתניהו שהציב את טובת הגוש בראש מעייניו. בעבודה מאמינים כי לפיד הוא שדרדר אותם אל סף אחוז החסימה, במחנה הממלכתי מאשימים אותו בנגיסה בקהל מצביעיהם, וגם ליברמן זעם על "קמפיין המפלגה הגדולה" של לפיד שפגע גם בו.
ואולם מתחת לרובד החיצוני של הקשיים מסתתרת הבעיה האמיתית של האופוזיציה: היעדר מוחלט של מכנה משותף אידיאולוגי. גוש השינוי, שהקים את ממשלת בנט־לפיד, התארגן סביב מטרה אחת בלבד: הוצאתו של בנימין נתניהו מלשכת ראש הממשלה. שום חוט אידיאולוגי אינו מחבר בין גדעון סער למרב מיכאלי, וגם לא בין בני גנץ לאחמד טיבי, מלבד סיסמת "רק לא ביבי". גם היחסים האישיים בין אגפי אופוזיציית הימין שפעלה להפלת ממשלת בנט־לפיד לא היו מיטביים, אך הקרבה האידיאולוגית היחסית סיפקה לה את הדבק הדרוש. כעת זה התפוגג. משימת גיבוש הימין המדיני והכלכלי של זאב אלקין ושרן השכל, יחד עם השמאל הסוציאליסטי והפרוגרסיבי של מרב מיכאלי ונעמה לזימי לכדי קומנדו אופוזיציוני אפקטיבי ומאוחד – גדולה מאוד אפילו על פנומן כמו יאיר לפיד. גוש השינוי אולי יצליח להתאחד שוב סביב הניסיון להפיל את נתניהו, אך אלטרנטיבה שלטונית כבר לא תוכל לצמוח ממנו.
