משרד המשפטים עלה גם הוא לדקה אחת כאפשרות, אבל אז נזכרו אנשי מפלגת השלטון שכל הדתיים תומכים במשפט התורה ולומדים דיני ממונות רק מהתלמוד הבבלי. זה בדיוק מה שחסר לנו, הם נבהלו כהוגן, שר משפטים שבטקס הכניסה שלו לתפקיד ידבר על דיני שור שנגח את הפרה. איזה פדיחות.
תפקיד שר הכלכלה נראה לכאורה אופטימלי: לא מספיק חשוב כדי לעצבן מישהו, אבל כזה שיש בו הרבה תקציבים, כמו שדתיים אוהבים. אבל אז נזכרו שמדובר בחובש כיפה והבינו שאחת הפעולות הראשונות שלו תהיה לשנות את המטבע הישראלי משקל לזוז. לכו תבנו עכשיו שערי המרה לזוזים. אתם מבינים איזו טלטלה יעבור המשק הישראלי, הם התרו אחד בשני, ודוק של מצוקה עלה על פניהם. באמת אי אפשר לתת משהו לדוס מתנחל בלי שהמדינה תזדעזע משינויים קיצוניים שיאיימו להחזיר אותנו 3,000 שנה אחורה?
הנה, יש לי רעיון, הציע מישהו. בואו ניתן לו את החקלאות. היה רגע של שתיקה, ואז כמה התחילו לצעוק ביחד: אתם מבינים מה זה אומר? שלא יגדלו פה יותר תותים וכרובית, כי הרבנים שלהם אומרים שאין שום דרך לגדל אותם בלי חרקים. כל שאר הגידולים יהיו חייבים להיות בחממות ועם מדבקה של גוש קטיף. בשווקים יתחילו לגבות מהלקוחות מס מעשר קבוע, ובנוסף מס מעשר עני או מעשר שני – תלוי באיזו שנה לשמיטה מדובר. ובשנת שמיטה? הרי הפנאט הזה ישבית את כל השדות בלי אפשרות להיתרי מכירה.
אולי משרד החוץ, ניסה מישהו. נראה לך, הפטיר אחר בבוז, קודם כול דתיים־לאומיים לא יודעים אנגלית. חוץ מזה, אסור להם לצאת מהארץ. מדובר במגזר מכה, מה לא הבנתם? אי אפשר לתת להם כלום.
למרות הכול, הנוכחים לא אמרו נואש והמשיכו להציע משרדים אחרים שאפשר להציע לבעייתיים עם הכיפה. אבל על כל שם של משרד עלתה מיד התנגדות שהורידה את האפשרות החדשה מהשולחן.
משרד האנרגיה? הם יסגרו לנו את החשמל בשבת. משרד הבריאות? לא יהיה יותר טופס 17 אלא טופס י"ז, וזה ישגע את כל המערכת. משרד התחבורה? הם יאשרו לייבא לארץ רק רכבי שבעה מקומות, עם תקן שמחייב אותם להיות מטונפים מרסיסי במבה מבפנים ומאובקים מבחוץ. משרד המדע? הפרימיטיביים האלה מבקשים בקידוש לבנה שהירח והשמש יחזרו להיות באותו גודל, איזה פרצוף יהיה לנו לתת להם את משרד המדע?
המשרד לשוויון חברתי? השוויון החברתי היחיד שהם מאמינים בו זה להשוות בין התקציבים של בית־אל א' לאלה של בית־אל ב'. מתנחלים דוסים, אל תשכחו, כל מה שמעניין אותם זה הם עצמם. משרד הקליטה? הם יביאו לכל מטוס של עולים בנתב"ג את הצעירים המשוגעים שלהם שרואים לפעמים על הגבעות, כדי שירקדו עם דגלי ישראל וישירו "עוצו עצה ותופר", יבהילו את העולים עד שירצו לעלות על המטוס ולחזור הביתה. משרד הספורט? תגידו, ראיתם פעם שיעור ספורט בישיבה תיכונית? רק משחקים כדורסל כל היום, מכדררים וקולעים ביד אחת, עם היד השנייה מחזיקים כל הזמן את הכיפה כדי שלא תיפול. נראה לכם הגיוני או רציני לתת משרד כזה בידיים של המגזר הזה?
זהו, נגמרה הרשימה. חברי מפלגת השלטון כבר לא ידעו מה לעשות. דממה מעיקה השתררה בחדר. כל משרד אפשרי נסרק והתברר כי אי אפשר – פשוט אי אפשר – להעביר אותו מחיקה החם, הליברלי והמכיל של מפלגת השלטון העממית לידיה של הציונות הדתית הקיצונית, המאיימת והחשוכה.
"אז מה עושים", הרעים בקולו האחראי על המשא ומתן, "איך יוצאים מהצרה הזו?"
"סמולטריץ'", נשמעה מילה אחת מקצה החדר. "מה אמרת? כנראה לא שמעתי טוב", ענה האחראי, "בואו נתחיל לקרוא לו ברשתות החברתיות סמולטריץ'", המשיך הקול מקצה החדר, שהלך ונעשה חזק וברור יותר, "זה ייקח כמה ימים, אבל ההצלחה בטוחה. נחדיר לציבור שלנו את ההבנה שסמוטריץ' הוא שמאלן מסוכן שאסור להקים איתו ממשלה, ושכל מה שהוא רוצה זה רק כיסא לעצמו ולהחריב את הימין ואת ארץ ישראל".
"אתה מתכוון לבצלאל סמוטריץ', זה שלא נתן לנו להקים ממשלה עם רע"ם, שלא אכזב את בוחריו עד עכשיו אפילו פעם אחת? אותו נהפוך לשמאלן?או־קיי, אני שומע אותך, זה מעניין. לך על זה", אמר האחראי, "אבל עם מי נקים אז ממשלה?".
"אה", ענה שוב הקול מקצה החדר, והפעם כבר הייתה נימת שביעות רצון בקולו, "את זה סגרנו ממש בדקות האחרונות. בגדול לא תופתע, כי זה מה שתמיד עשינו עד עכשיו, בכל מערכות הבחירות שבהן ניצחנו. בני כבר מחכה על הקו, הוא מאוד רוצה לשמוע איך אתה רואה את המשך תפקודו כשר ביטחון בממשלה החדשה שלך".
