זו הפעם השנייה בתוך עשור שהסרט הישן "האיש שרצה להיות מלך", בכיכובו של שון קונרי, עולה מהאוב. הפעם הראשונה הייתה עם הופעתו של ראש ממשלת רעננה. הפעם השנייה מתרחשת עתה סביב המאבק האידיאולוגי על איוש משרת שר הביטחון, וכמו בגאולתם של ישראל: "בהתחלה היא באה קמעא קמעא ואח"כ היא מנצנצת ובאה". יש עוד פוליטיקאים שרוצים להיות מלך. הם מתמודדים במפלגה גדולה המייצגת ציבור גדול יותר, ועומדים לבחירה בפני יותר ממאה אלף מתפקדים. ככה זה, אי אפשר לשלוט באוטובוס מתוך אוטוביאנקי.
המשבר הפוליטי בין "הציונות הדתית" ל"ליכוד" עוסק בדרישתו של בצלאל סמוטריץ' לקבל את תפקיד שר הביטחון. אחרי הכול, האיש כבר היה עשרה חודשים במשרד התחבורה ואין שום סיבה להשפיל אותו ולהחזיר אותו למשרד שכזה. ניתן רק לתהות על ישראל כץ, מבכירי הליכוד, שנשא תפקיד זה בגאווה במשך עשר שנים, וזאת מבלי משים לאות קין הטבועה על מצחו שעליה רשום "שר התחבורה". סמוטריץ' מספר כי בעשרה חודשים במשרד עשה גדולות ונצורות. הנוסעים בכבישי ישראל יכולים להיווכח שהדרך עוד ארוכה.
אחרי ההקדמה הזאת מוטב לה למפלגת "הציונות הדתית" להתעשת ולקחת משרדים בהתאם לגודלה ולחלקה בממשלה הבאה. הישג משמעותי שניתן לזקוף לזכות התנהלותו של סמוטריץ' יהיה אם המינהל האזרחי יעבור לאחריות מפלגתו. הצעה שכזו הוצעה לו, ורק בשבילה היה שווה כל הויה דולורוזה שעוברת הקואליציה עתה. המינהל האזרחי נפל שבי בידיהם של שליחי הקרן לישראל החדשה. בתור שכזה הוא מתפקד כזרוע שלה כאשר הוא מכשיר בניה ערבית פראית ועבריינית מחד גיסא, ומכשיל בנייה יהודית והתרחבות מאידך גיסא. כל אחד מהח"כים המוכשרים, החרוצים והאמיצים של "הציונות הדתית", אשר יופקד על גוף רקוב זה, ידע לטפל בו כראוי.
ניסיון העבר מלמד שצעדים דרסטיים הכרחיים, לשידוד המערכות במינהל האזרחי, לא ייעשו אם יחידה זו תהיה באחריות שר מהליכוד.
משרד נוסף שהציונות הדתית יכולה לעשות עמו צעדים גדולים הוא משרד התחבורה. בתוך קדנציה אחת ניתן להשיק מערכות תחבורה (כבישים ורכבות) אשר יוכלו להניע מזרחה עוד עשרות אלפי משפחות של יהודים שימצאו להם נחלה בגב ההר. כך למשל ניתן, תוך ארבע שנים, להמשיך ולהכפיל את כביש חוצה שומרון עד למעלה אפרים או אפילו עד כביש הבקעה, ובמקביל להפוך את מעלה אפרים לעיר בת עשרות אלפי תושבים. מיזם ארוך טווח יותר הוא סלילתו של כביש האורך 80, המתוכנן במדרונות המזרחיים של יהודה ושומרון.
המשרד החשוב ביותר שהמפלגה יכולה לקבל, ומשום מה הפך לשם נרדף לאי-השדים, הוא משרד החינוך. ההרס שעשו במשרד זה השרים הקודמים, מאז שי פירון, ועד השרה הנוכחית, מחייב ניעור יסודי, שאותו מסוגלים לערוך חברי הציונות הדתית. יש להם את האומץ לכך, ואולי רק להם. "החינוך המגדרי", למשל, חייב להיות מחוץ לגדר בית הספר. מה שאמור לשוב לבין כותלי הכיתות הוא ההמנון הלאומי, שיעור מולדת, התנ"ך והספרות היהודית הציונית היוצרת.
ואם המו"מ יוביל לוויתור על משרד החינוך אז גם משרד התרבות הוא חשוב. אולי אפילו יותר חשוב. "לכאורה, ולפי האמור בהמשך הדברים", כתב משה שמיר בספרו "העומדים בפרצה", "צריך הייתי לבקש לי כאן כותרת עברית. 'התחדשות' 'תחייה', 'לידה חדשה' – אומרות מה שדרוש שיתנוסס בראש הניסיון לעמוד נגד הזרם האנטי-ציוני בחיי הרוח שלנו, ואפילו להעז לבלום אותו".
אז במקום ש"הציונות הדתית" תבלום הקמת ממשלה לאומית, מוטב לה לקום ולבלום "הזרם האנטי-ציוני בחיי הרוח שלנו".
