שעת בוקר מוקדמת. הרכב שלי מזדחל לאיטו בפקק הקבוע, בדרך מביתי בדרום לכיוון מרכז הארץ. בדרך, עולמות נבנים ונחרבים בהינף יד של כתב או פרשן, עורך או שדרן. הרדיו כהרגלו, מזה כשבועיים, עסוק בהרכבת הקואליציה כאשר על הפרק- מחלוקות על מי יהיה שר של איזה משרד וכמה כל מפלגה נחשבת מבחינת האמירה הציבורית שלה. כמובן שאת הכותרות הראשיות תופסים- איך לא- שר הביטחון ושר האוצר. ותוך כדי האזנה לרדיו אני תוהה מי יוציא אותנו מהפקקים ויהיה שר התחבורה? מי יפתח את הפקק החינוכי הגדול או ישחרר את התקיעות הקיימת במשרד העבודה והרווחה מזה שנים? יש כל כך הרבה פקקים לטפל בהם במדינתנו הקטנה…
בעוד מחשבותיי עפות להן בחלל הרכב התקוע במקום, לפתע שמעתי את השדרן מספר שראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו פנה אל חבר הכנסת אריה דרעי והציע לו את תיק הביטחון. ברקס חזק בשנייה האחרונה הציל אותי מהתנגשות ברכב לפני. חבר הכנסת דרעי לשר ביטחון??? איך ייתכן שאדם העומד בראש מפלגה שהאמירה שלה היא "תורתו אמנותו", אדם שמשתייך לקהילה שלא שולחת את בניה ובנותיה לצבא- יהיה זה שיחליט על יציאה למבצע כזה או אחר? איך אדם שהאידיאולוגיה שהוא עומד בראשה היא נגד גיוס לצה"ל יכול להיות שר הביטחון?
אישית אני בעד לימוד תורה, וגם שולחת את ילדיי ללמוד לפני הגיוס ומאמינה בכל ליבי שיש בלימוד התורה כוח עצום שפועל את פעולתו במרחב הרוחני והגשמי. אני גם מאלה שכבר שנים זועקת שבכל מבצע או מציאות ביטחונית קשה, כלל לומדי התורה צריכים לעשות לעצמם צו 8 ולהתייצב בבית המדרש בשביל ללמוד למען ביטחון חיילנו ומדינתנו. זו ערבות הדדית וזה הכוח שלנו כעם אחד. אבל המחשבה שנתניהו מציע לאדם שמפלגתו דוגלת בהשתמטות מהצבא ולא רואה בגיוס ערך, יוביל את מערך הביטחון במדינת ישראל- זה רעיון לגמרי מופרך.
אחרי שנרעשתי והזדעקתי עלתה בי מחשבה שבכל זאת הוא נבחר ציבור, ואולי כן יש לו מה לתרום, גם בתחום הביטחוני. כבר ראינו הפתעות לא צפויות בעבר בפוליטיקה הישראלית. במהדורת החדשות הבאה הבנתי שהרעיון הזה ירד כמו שעלה כי חבר הכנסת דרעי ומפלגתו דורשים ומתעקשים על תיק האוצר. כאן אמלא פי מים, ואחרי שאשתה אותם אולי אוכל למצוא גם על זה נקודת זכות.
