מאבק של כ-18 שנה נגד הרחבת הישוב אפרת לכיוון גבעת העיטם הגיע היום (ג') לסיומו במחיקת עתירתם של 13 תושבים פלסטינים מהאזור ותנועת "שלום עכשיו". אזור "גבעת העיטם" נכלל בשטחה של המועצה המקומית אפרת מאז הוקמה בראשית שנות ה-80, אולם במהלך השנים עבר שינויים קלים, בעקבות הסכמי אוסלו ובעקבות טענות של פלסטינים מהאזור שהתקבלו בחלקן הקטן ולפיהן חלקים מהשטח אינם אדמות מדינה. כל יתר השטח הוכרז כאדמות מדינה והוקצה למועצה המקומית אפרת לשם הרחבתה.
הפלסטינים ניסו לתקוף בבג"ץ את ההכרזה על השטח כאדמות מדינה, אולם בעקבות התנהלותם בפני הרשויות ובפני בג"ץ, העתירה נדחתה. ניסיון מאוחר לעשות לה החייאה נדחה אף הוא. כאשר התברר לפלסטינים ולתנועת שלום עכשיו כי הקצאת השטח למועצת אפרת לצורך בניה במקום עוברת לפסים מעשיים הם עברו לטקטיקה חלופית. לשיטתם, גם אם מדובר באדמות מדינה, ולא בקרקעות השייכות לפלסטינים, את קרקעות המדינה האלו יש להקצות להתיישבות פלסטינית ולא להתיישבות ישראלית.
לטענת שלום עכשיו, כפי שהוסברה בהודעה מטעם התנועה שפורסמה היום, "במידה והתכנית אכן תמומש, ייווצר חיץ בין בית לחם לדרום הגדה אשר ימנע רצף טריטוריאלי למדינה פלסטינית עתידית, תנאי הכרחי להגיע לשלום. השטח, המוגדר על ידי 'שלום עכשיו' E2, הינו השטח היחיד שנותר באיזור בית לחם לפיתוח פלסטיני בר קיימא". או במילים מסובכות פחות, בשלום עכשיו קיוו לקדם יצירת רצף טריטוריאלי פלסטיני והקמת יישוב ערבי חדש בלב גוש עציון באמצעות עתירה לבג"ץ. השופטים, מצידם, לא חלקו על הטענה שגם לפלסטינים מגיעות אדמות מדינה. אולם, הם קיבלו את הודעת המדינה שלפיה נמצא באזור גבעת העיטם שטח בגודל של כ-50 דונם שניתן יהיה להקצותו לעותרים הפלסטינים אם הם יחפצו בכך. לא תופתעו כמובן לגלות שהם לא חפצו.
על אף ההתכסות הרגילה במחלצות הומניטריות, מטרת העתירה הזו וכל יתר עתירות הלוחמה המשפטית נגד ההתיישבות היהודית ביו"ש היא מדינית. המלל ההומניטרי שעוטף את העתירות הוא אפילו לא גדר מליצה ריקה. יותר נכון יהיה להגדיר אותו כהסוואה ואולי אפילו כתרגיל הונאה. אם זה לא היה ברור דיו עד היום בעתירה הזו הדבר ברור כשמש. המדינה ביקשה, בחסות בג"ץ, לתת מענה נדיב מאוד למצוקה ההומניטרית לכאורה של העותרים, אך אלו בכלל לא היו מעוניינים בה. כל מה שעמד לנגד עיניהם הוא ההישג המשפטי-מדיני שקיוו להשיג. כאשר בדיון התברר לנציגי שלום עכשיו שהשופטים מוכנים לדון רק בהקצאת 50 הדונם שבשולי גבעת העיטם לעותרים הפלסטינים כל האירוע איבד את טעמו. העותרים ויתרו על המשך התהליך ולשופטים לא נותר אלא למחוק את העתירה.
אולם, למרבה הצער, לא נראה ששופטי בג"ץ עומדים ללמוד את הלקח. דלתו של בית המשפט העליון ממשיכה להיות פתוחה לרווחה ללוחמה משפטית בתחפושת הומניטרית. צעד משמעותי בדרך להשבת אמון הציבור הישראלי בבית המשפט העליון חייב להיות הפסקת שיתוף הפעולה של השופטים עם הלוחמה המשפטית נגד ההתיישבות ביו"ש.
