תוצאות הבחירות האחרונות הזכירו לנו שוב את כוחם העולה של החרדים בישראל. את העובדה המכריעה הזו מסבירים בדרך כלל בתשובות שאופקיהן צרים כעולם נמלה. למה החרדים מצליחים? "כי יש להם הרבה ילדים". למה הילדים הללו נשארים חרדים? "כי אין להם מקצוע, והם מתפרנסים מקצבאות". הסברים כלכליים הם חשובים, אבל לא הכי חשובים. בהקשר הזה הם משכנעים בערך כמו הטענה שאנשים עושים ברית מילה לילד רק בשביל הצ'קים.
בנג'מין פרנקלין, מהאבות המייסדים של ארצות הברית, פגש פעם זקנה קתולית צדיקה. היא התגוררה בעליית גג שבה היו רק מזרן, שולחן ושרפרף. כמעט את כל כספה תרמה לצדקה, וניזונה רק ממים ומדייסה. היא קטעה את תפילותיה רק כדי להתוודות בכל יום בפני כומר. כששאלו אותה על אילו חטאים עליה להתוודות מדי יום, השיבה ברצינות: "קשה להימנע מגאוות שווא". ואיך סיכם פרנקלין את הלקח מהמפגש עמה? "אני מביא זאת כדוגמה נוספת איך אפשר לחיות חיים בריאים עם סכום כסף קטן".
מי שמתעלם מההיבט הרוחני והערכי ורואה רק את הצד הכלכלי – הוא עיוור. בעיוורון הזה לקו הרפובליקנים בארה"ב כשהאמינו שהבוחרים בבחירות האמצע יצביעו בעדם, רק משום שהנשיא ביידן החריב את הכלכלה. הם חטפו על הראש, כי בוחריהם העדיפו להצביע נגד תרבות הקונספירציות המסולפת שאימצו באחרונה טראמפ ותומכיו הקיצוניים. הבוחרים העדיפו לבטא את הסתייגותם הערכית, גם במחיר של המשך החולשה הכלכלית.
מה אפשר ללמוד מהחרדים? בראש ובראשונה את אהבת התורה הבוערת בהם. לתורה יש כוח, ואסור לנו לאבד את האמון בכוח הזה
יש לי רשימה ארוכה של תלונות נגד החרדים: ההשתמטות שלהם מהצבא היא חרפה מוסרית ותורנית; הימנעותם מלימודי מקצוע היא חוסר אחריות חברתית; יש להם בעיה חמורה בדרך ארץ, שקדמה לתורה. אני יכול להמשיך עוד ועוד בתלונות הללו – אבל מה זה נותן לי? אתם, קוראיי, מסכימים איתי ממילא, ולחרדים לא אכפת ממה שאני כותב. הרבה יותר פרודוקטיבי לשאול את עצמנו שאלה אחרת: לא מה רע בחרדים – אלא מה טוב בהם; לא מה הם יכולים ללמוד מאיתנו, אלא מה אנחנו יכולים ללמוד מהם.
החרדים משגשגים, ולא רק משום שיש להם הרבה ילדים. גם במאה ה־19 היו לאדוקים הרבה ילדים, וכמעט כל הילדים הללו הפכו לחילונים. אומרים שהחרדים כולאים את צעיריהם בתוך הקהילה כאשר אינם מלמדים אותם מקצוע. אך גם במאה ה־19 הצעירים בישיבות לא למדו מקצוע, ובכל זאת נטשו בהמוניהם. "כולם נשא הרוח", קונן אז ביאליק הצעיר, "כולם סחף האור… ואני, גוזל רך, נשתכחתי מלב, תחת כנפי השכינה". ואז נטש גם הוא.
מה נשתנה מאז ועד היום? בין השאר, מידת האטרקטיביות של החלופה החילונית. העולם הכללי של הימים ההם היה עני למדי, אך הציע ערכים נלהבים ורעיונות גדולים. העולם הכללי של ימינו מפתה מאוד מבחינה כלכלית, כאשר גם חרדי שאין לו השכלה חילונית ירוויח הרבה יותר בשוק העבודה מאשר מקצבת אברך. אך העולם העכשווי מפתה הרבה פחות מבחינה רעיונית. פעם צעירים עזבו את הישיבה כדי להתמסר לציונות חלוצית; היום הם לא ממהרים לנטוש את הישיבות כדי להתמכר לאידיאולוגיות הפרוגרסיביות המשונות של המאה הזו.
אך ההבדל אינו רק במידת המשיכה של העולם החיצוני. אם הצעירים אינם עוזבים, כנראה החרדים – עם כל חסרונותיהם – עושים משהו טוב בתחום החינוכי. יש מה ללמוד מהם, גם אם בשום אופן לא ניטוש בגללם את אמונותינו שלנו. חז"ל לימדו אותנו שהלכה נקבעה כבית הלל, דווקא משום שהיו מוכנים ללמוד גם מדברי בית שמאי. למען ההצלחה החינוכית שלנו, כדאי לנו ללמוד מההצלחות החינוכיות שלהם. כשאני פוגש צעירים אמריקנים אני מתרשם שהאורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית כבר הבינה זאת לפנינו. חלק ממוסדות החינוך הדתיים המודרניים היוקרתיים של ניו־יורק וניו־ג'רזי הפכו פחות ליברליים ויותר תורניים. האיזונים החדשים שלהם לא תמיד מתאימים לנו, אך הכרעתם צריכה לעורר אותנו למחשבה שנייה.
מה אפשר ללמוד מהחרדים? בראש ובראשונה את אהבת התורה הבוערת בהם. לתורה יש כוח, ואסור לנו לאבד את האמון בכוח הזה. בעשורים האחרונים הידלדל לימוד התורה במוסדות התיכוניים שלנו, וצריך לתקן זאת. חוץ מזה, אני לומד מהחרדים כמה חשוב עמוד שדרה ערכי. בזמן שאנחנו נוטים להתפעל מכל מגמה תרבותית חדשה בעולם המערבי, הם ביקורתיים הרבה יותר כלפי החידושים הללו. גם מזה כדאי ללמוד. מי שפתוח באמת, יודע ללמוד גם מהסגורים.
