מבין הקטעים המודרניים שמתכתבים עם התנ"ך, החביבים עלי כבר שנים הם השירים "דוד ושאול" של אהוד בנאי ו"עוד שיר על אבשלום" שכתב נתן יונתן. לאחרונה הצטרף אל הפסגה שותף חדש: "כנען", של שלומי שבן. כשסיפרתי על זה לחברים חלקם הופתעו: כנען? מה מצאת בשיר הזה בכלל? אז הנה כמה מילות הסבר על השיר המופלא הזה.
שכבות של עטיפה
בואו נתחיל מהתחלה: בפעם הראשונה ששמעתי את השיר וראיתי את הקליפ, סיימתי עם דמעות, ובתחושה שנתקלתי פה במשהו שאני עוד לא ממש מצליח להבין, אבל אני יכול להרגיש שהוא גדול. מאז שמעתי אותו כמה וכמה פעמים, ולאט-לאט הצלחתי להבין (או לחשוב שאני מבין) מה הוא אומר, מה נקודות הכוח שלו ומה בעצם המסר העמוק שלו, שאני בכלל לא מסכים איתו אבל זה לא מפריע לי להתפעם.
אז מה יש שם? לפני שמדברים על הטקסט, נדבר על ההפקה: הליהוק של רביד פלוטניק ושולי רנד עובד היטב, הקליפ – שגם אותו אני עוד לא לגמרי מבין – מצמרר, והמוזיקה חזקה, ובפרט המשחק עם הניגון של "צמאה לך נפשי". מדהים שהמילים של תהילים לא נמצאות בשיר של שבן, וגם בניגון המקורי לא מוזכרת המילה "מדבר" – רק בפסוק הקודם, "מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה" – ועדיין רוח המדבר מרחפת על פני הלחן.
בעצם יש רפרנס אחד מילולי למזמור ההוא – י' מתלונן שנפשו צָמְאָה לא להתגלויות אלא ליין. וזו הזדמנות לומר שלפני התוכן, צריך לדבר על השפה. משפטים כמו "כאילו לא הרגיש מספיק מותקף / י' מסיים וכבר מופיע כ' / ועל פניו חיוך לא חף / מתענוג, של כוח מתקרב לכוח" – איזו עברית מסחררת. כך גם באגרוף שהכה בבטן הרכה שלי: "אם ניכנס / לא ניכנס / זה היינו הך / והך בסלע פעמיים". יש גם משחק חכם מאוד בין רפרנסים תנ"כיים לסלנג צבאי ישראלי מודרני, ובכלל ניכר שכל מילה בשיר נשקלה בקפידה.
ואחרי שדיברנו על השכבות השונות של העטיפה, בואו נדבר על התוכן, או לפחות מה אני מבין ממנו.
המתנחלים והיהודי הנודד
שבן כמובן לא מדבר על משה, יהושע וכלב, אלא על מ', י' ו-כ'. בכך הוא הולך על חבל דק: מצד אחד ברור שהוא מתכתב עם הסיפור המקראי, אבל מצד שני הוא לא מתיימר לפרש את התנ"ך אלא לשאוב ממנו השראה.
הסיפור ש"כנען" מספר לנו הוא על עימות בין מנהיג ותיק לבין שני פקודים נמרצים שלו. הוא נמצא בשלב של הדרך, הם כבר רוצים להגיע, ובמובן מסוים מחכים כבר להחליף אותו. הם פרקטיים, מדברים על מטרות מדויקות והוא מדבר ("לא בלי לרעוד אבל בלי לגמגם") בשפה הרבה יותר מופשטת. לו יש סבלנות אליהם, להם היא כבר נגמרה. זו דרך ארוכה.
וברגע השיא מתריס מ': "אין שום כנען, כנען היא בלב… אני רק יהודי נודד / נולדתי כדי להיפרד / מקדמת דנא ועד לשנה הבאה בירושלים". פה שוב שובר השיר את המסגרת התנ"כית – הרי מעבר לזה שמשה רבנו התחנן להיכנס אל הארץ הטובה, ברור שהוא לא הגדיר את עצמו "יהודי" (כי הוא לא משבט יהודה, ההגדרה הלאומית שלו היא עברי או מבני ישראל), ובטח שלא חלם על "השנה הבאה בירושלים" – ופה מגיע לב השיר:
אנחנו נמצאים בדור שבו יש מי שמנסה לדחוק את הקץ – ואני מקווה ששלומי שבן לא יכעס אם אכתוב במפורש את המילה "מתנחלים"; הרי יהושע וכלב הם מילולית המתנחלים המקוריים – שנפשו צמאה להישגים הבאים, לסיים כבר את המסע ולהגיע אל הארץ המובטחת. הוא רוחש כבוד להנהגה ויחד עם זה בא אליה בדרישות, ורומז לה ברמות שונות של עדינות שהיא כבר סיימה את תפקידה, והגיע הזמן שהיא תבין את זה.
לעומתם ההנהגה הישנה תופסת את כל העניין אחרת לגמרי – "אני רק יהודי נודד". את החלום על "השנה הבאה בירושלים" לא צריך להגשים, כוחו הוא בכך שהוא מעורר אותנו למסע. שלומי שבן (שהוא גם הקריין וגם מגלם את מ') אומר: המורשת היהודית שלי היא לחלוטין חלק מהזהות שלי, אבל היא בלב. כנען היא בלב, והיא צריכה להישאר שם. הדרך היא המקום הטבעי שלנו, וכמו שאמר הוגה יהודי מפורסם שצריך להאמין שהמשיח יבוא – אבל משיח שבא הוא משיח שקר.
בנסיבות אחרות אולי הייתי מתווכח ובטח שהייתי מתרגז, אבל השיר הזה כל כך יפהפה שאני רק עומד מולו נפעם.
