התלמוד הבבלי במסכת עירובין מביא סיפור מעניין מפיו של התנא רבי יהושע בן חנניה, "פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק (ילד פחות מגיל מצוות – ש"פ) יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו, באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה? אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה? נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם". הסיפור ה קטן הזה פרנס דורות של מחנכים ודרשנים, אך האמת הגלומה בו היא פשוטה ואינטואיטיבית: לא פעם ניסיונות לעשות "קיצור דרך" מסתיימים בבזבוז זמן ומשאבים גדול הרבה יותר מאשר ההליכה בדרך המלך.
המשא ומתן הקואליציוני להרכבת הממשלה יכול היה כבר להסתיים, בוודאות, אם רק בליכוד לא היו מנסים בתחילת הדרך לקצר אותו באופן מלאכותי. אך לפעמים שגיאה שנעשית בתחילת הדרך לא ניתנת לתיקון בהמשך ואמון שנשבר לוקח זמן רב מאוד לשקם בחזרה. האמון בין חלקי הקואליציה העתידית לא היה משופר עוד לפני הבחירות, משלל סיבות. משקעים אישיים, יריבויות מחנאיות וגם הבנה שהניצחון הפעם לא מבטיח שום דבר בהמשך, ולכן הקדנציה הקרובה היא קריטית. לאור זאת, הצעת הליכוד בפתח המו"מ לחתום על "הסכמים רזים" ואפילו להסתפק רק בחלוקת תיקים, נתפסה אצל השותפים הטבעיים כניסיון לרמות אותם, ולמנוע מהם בהמשך למלא את ההתחייבויות שנתנו לבוחריהם. בליכוד רצו להציג חזית אחידה, אך השותפים פירשו זאת (וכנראה שלא לגמרי בטעות) כניסיון עוקץ מתוחכם.
כתוצאה מכך נפתח המשא ומתן הקואליציוני לא באווירה של אמון הדדי אלא בחשדנות עתידית. כל השותפים נכנסו לחדר עם הידיים בכיסים, בתחושה שאם לא יגנו אקטיבית על כל האינטרסים שלהם הם יאבדו את הכל. המשמעות המעשית של המצב היתה דרישה שהגיעה מצד כל השותפות של הליכוד לגבות כל התחייבות מהותית במסגרת ההסכמים בסמכויות הנדרשות לביצוע. זאת מתוך החשש שברגע האמת הן לא יוכלו לאכוף את מימוש ההסכם הקואליציוני על הליכוד והשותפות האחרות.
זה הרקע להתבטאותו הזועמת של בכיר הליכוד יריב לוין כלפי יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' שלטענתו מנסה לפרק משרדי ממשלה, "להשתלט על חצי ממשלה" ו"להקים ממשלה בתוך ממשלה". מנקודת מבטו של לוין, הדרישה לקבל סמכויות ביצועיות בשורה ארוכה של אגפים וגופים ממשלתיים היא מופרכת. אין שום היגיון במבנה ממשלתי כזה. אך סמוטריץ' מצידו מעריך כרגע שבאווירת חוסר האמון ההדדי מה שלא יהיה נתון בידיים שלו – פשוט לא יקרה. הוא לא מוכן להסתפק בהתחייבויות קואליציוניות, משום שהערבות היחידה למימושן היא קבלת הסמכות לעשות זאת בעצמו. התוצאה המתקבלת היא כמובן בוקה ומבולקה, משא ומתן שמתארך ומסתבך הרבה מעבר למה שדרוש, ובסופו של דבר עלול להיות גם מבנה ניהול ממשלתי בעייתי מאוד.
האם יש לכך פתרון כרגע? ספק רב. כשגזע העץ מתחיל לגדול עקום, קשה עד בלתי אפשרי ליישר אותו בהמשך. ברגע שהליכוד בחר להרכיב קואליציה בדרך הקצרה שהיא ארוכה, כבר לא ניתן לחזור כנראה לדרך הארוכה והקצרה, זו שהיתה מביאה להשבעת ממשלה לכל המאוחר בראשית השבוע הקרוב. החזרת האמון תיקח עוד זמן רב, וההסכם הקואליציוני יצטרך להיחתם בתנאים של חוסר אמון בין הצדדים על כל המשתמע מכך. הבשורה הזו איננה טובה. משמעותה היא הסכמים בעייתיים, פיצול אגפים והעברת יחידות בצורה שאיננה מיטבית, דבר שיפגע במרקם הטבעי של השירות הממשלתי. אולם, בשלב הזה כנראה שלא יהיה מנוס מכך. ייקח עוד זמן רב עד שהמערכת הזו תחזור לאיזון, ואט אט, עם התפתחות שיתוף הפעולה, יחזור גם האמון לשרור בין מרכיבי הקואליציה שיש לקוות שתקום.
