המריבה הכי גדולה שהייתה לנו בנישואין הייתה על השואה. טוב, נדייק ונאמר שהמריבה הכי גדולה בשנתיים הראשונות לנישואין, מאז היו עוד כמה. ברוך ה'. באמת ברוך ה', זה בריא מאוד לפעמים להגיד את האמת שלך גם אם הצד השני לא יאהב לשמוע. תשאלו, מה יש לריב על השואה? תריבו על להורים של מי נוסעים לשבת, מי עובד יותר קשה ומי נמצאת יותר בבית. לא חסר על מה לריב, אבל מריבה על אידאולוגיות? על דברים שאין להם השלכה מעשית לחיינו? איך מריבה כזאת יכולה לייצר כאלה אמוציות?
אז קודם כל אני אגיד שכנראה זו מריבה קצת פריבילגית. לו היינו רבים על משהו שקרה בינינו באותו יום בסגנון "מי הרגיש שלא רואים אותו", "מי עשה משהו לא מתחשב" וכו', סביר להניח שלא היינו מגיעים לא לדיון על השואה ולא למריבה עליה. אולי גם להפך, מריבות על נושאים אידאולוגיים הן במקום לריב על מה שבאמת מן הראוי שנריב עליו. יש אולי אזורים בנפש שאנחנו חוששים לדבר עליהם, חוששים מלגעת בהם, אז במקום לריב 'קרוב' אנחנו רבים 'רחוק'. דבר נוסף שהבנתי הוא שמריבות אידאולוגיות יכולות להיות רגשיות מאוד. נושאים שדמנו וחלבנו משוקע בהם ובן הזוג מערער עליהם או מעמיד אותם למבחן יכולים לפוצץ אותך. את יכולה לצאת ממריבה כזאת לא מאמינה כמה בן הזוג הזה שמצאת לך הוא לא מוסרי, והוא יכול לצאת באותה חוויה – איך בכלל בנאדם חושב ונורמלי כמוך יכול לחשוב ככה?
השבוע סיפרה לי מישהי שהיא ובעלה נכנסו למריבה מפוצצת בגלל סיפור הר המור. היא תומכת בלתי מסתייגת בצד הנפגעות, הוא לא בטוח. היא קוראת להן "הנפגעות", הוא אומר: "אלו הטוענות שהן נפגעו". היא מתעצבנת ואומרת: "מה זה 'הטוענות?'". הוא משיב: "מה את מתעצבנת? זה טכנית נכון, עד שיוכח אחרת. הן כרגע בחזקת טוענות". היא לא יכולה להכיל את זה שבעלה בצד האפל של ההיסטוריה והוא לא יכול להכיל את זה שיש נושאים שאי אפשר לזרוק בהם אפילו סיכה קטנה של שאלה. המריבה התנפחה, הוא כועס על טרור המחשבות, היא מרגישה נגעלת מהאפשרות שהוא מחפה על מעשה נורא.
מאחורי כל אידאולוגיה עומד משהו אישי. האישה בעצם אומרת לבעלה: "מה לא הבנת? זה חלק מהמהפכה הפמיניסטית, החתירה לזכות של כל אישה להשמיע את קולה ולהישמע אחרי שנים של שתיקה. כל ערעור על דבריה – הוא נסיגה אחורה". הבעל בעצם אומר לאשתו – "אני חפץ בדין, אני חפץ בצדק אבל המניעים של המהפכה לא מניעים אותי. אני מזכיר לך שבמהפכה כמו במלחמה, יכולים גם חפים מפשע להיפגע כי יש משימה מוצדקת לקדם". המריבה ה"אידאולוגית" גולשת לפסים אישיים: "אתה לא מרגיש שאתה צריך מהפיכה כי אתה בצד הנכון של החיים ואתה מפחד שייקחו לך אותו" וכן הלאה.
יש טיפ כזה של סבתות לזוגות צעירים – אל תלכו לישון כועסים. לפעמים זה קשה מאוד כי הכעס הוא עמוק. אולי בשביל ללכת לישון פחות כועסים אפשר לדבר על המניעים האישיים שעומדים מאחורי התפיסות, לספר על פחדים שלך, על נקודות רגישות ופגיעות. אולי זה יעזור, ואולי לא. אולי תיפתח תיבת פנדורה עמוקה עוד יותר שתשאיר אותנו ערים כל הלילה, אבל ערים ומדברים. זה כבר טוב.
