דו"ח מיוחד עורך השוואה בין ההבטחות להפרחת הנגב לבין המצב בפועל

איתן דוניץ, מנכ"ל המכון למורשת בן־גוריון: "המטרה היא שאנשים יצאו עם בן־גוריון במלואו, כדמות עגולה. שיבקרו את תפיסותיו, אבל קודם שיכירו את דמותו"

הדו"ח שיוצג מקיף 25 החלטות ממשלה ייעודיות למען הנגב, שנמצאות בתוקף נכון לשנת 2022, ומכילות במצטבר 188 פעולות ממשלה ותקצוב ייעודי כולל של כ־4.5 מיליארד שקלים עד שנת 2027. מתוך סכום זה, 2.9 מיליארד מיועדים להשקעה בחברה הבדואית וסביבתה עד שנת 2026. התחום המשמעותי שאליו מופנים 37% מהתקציב הוא תחום התשתיות, ולאחר מכן תחום הרשויות המקומיות (14%). הדו"ח מצא שמרבית החלטות הממשלה אינן מלוות בצוות יישום. בחלק מההחלטות יש צוותי יישום, אולם הם פועלים בנפרד זה מזה. מחברי הדו"ח ממליצים להסמיך צוות ממשלתי אחד שיעקוב ויעדכן אחר הביצוע של ההחלטות הייעודיות השונות לאזור הנגב.

ערן דורון נותן ציון טוב לממשלה היוצאת בכל הקשור לנגב. “אמנם כל השחקנים כבר לא במגרש, אבל אני חושב שהם עשו עבודה טובה מאוד“, הוא אומר, ומזכיר את ההחלטה שהתקבלה על חיזוק ערי הנגב המזרחי, החלטות הנוגעות לבאר־שבע כמו תכנון בית חולים נוסף, הרחבת אוניברסיטת בן־גוריון והרחבת רובע החדשנות בעיר, והחלטות שנוגעות לתחום המועצה שלו – הקמת יישוב עירוני בניצנה, הפיכת מתקן חולות למרכז עסקים ותרבות, והרחבת כביש 40. יש גם דברים שהממשלה לא השלימה כמו תוכנית פיתוח “המוצר הדרומי“, שנועדה להפוך את אזור הנגב ליעד תיירותי מבוקש.

הציפייה העיקרית של דורון מהממשלה החדשה היא לא לשנות כיוון אלא להמשיך את פעולות הממשלה הקודמת, גם בתחום הבדואים. “מי שמינה את יאיר מעיין לראש הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית הוא אורי אריאל, שלא גדל בנוער מרצ“, מזכיר דורון. “הדו“ח שלנו בא גם כדי להראות לממשלה הנכנסת שיש תהליכים שצריכים להמשיך, ואין צורך להמציא את הגלגל“.

מערכת הפעלה ממלכתית

האזכרה של בן־גוריון תהיה משמעותית השנה מסיבה נוספת. היא פותחת את שנת החמישים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון, שבה יצוינו גם שבעים שנה לעלייתו לנגב. כמעט שישים שנה חלפו מאז סיים בן־גוריון את כהונתו כראש הממשלה, ובכל זאת, איתן דוניץ, מנכ“ל המכון למורשת בן־גוריון, משוכנע שמשנתו עדיין רלוונטית. “אין כמעט יום ששמו של בן־גוריון לא מוזכר בעיתון. האיש כתב מאות אלפי עמודים בנושאים מגוונים, וביצע אלפי החלטות“, הוא מזכיר.

המכון למורשת בן־גוריון, השוכן ליד קברו, הוקם כגוף חינוכי־היסטורי מתוקף "חוק דוד בן־גוריון" (1976). במכון בוחנים את חמשת נושאי הליבה במורשתו  – ממלכתיות, מנהיגות, חברת מופת, חלוציות ונגב – ומבררים את משמעותם לחברה הישראלית בימינו. דוניץ משוכנע שלמרות השינויים שחלו מאז פטירתו של האב המייסד של מדינת ישראל, כל הנושאים הללו רלוונטיים גם כיום.

“קח למשל את המושג חלוציות“, אומר דוניץ. “אי ההשלמה עם המציאות והיוזמה לשנות אותה, רלוונטיות לא רק בשנת 1950 אלא גם עכשיו. למושג ממלכתיות על פי בן־גוריון היו שלושה חלקים – מוקד מרות אחד, הגשמת המאוויים של האזרחים, ותודעה אזרחית פעילה. כשמבקרים מגיעים אלינו אנחנו אומרים להם תהיו אזרחים פעילים ותעשו מעשה, וזה רלוונטי גם היום".

איתן דוניץ. צילום: באדיבות המצולםעם זאת, דוניץ לא מתכחש לכך שדברים רבים גם השתנו, וצריך לעדכן את המסרים. “אני אוהב לכנות את הממלכתיות הבן־גוריונית כמערכת הפעלה שמאפשרת לפעול בתוך המדינה ובשמה. אפשר לעדכן את המערכת ולעשות גם ממלכתיות 2.0. השבוע גיליתי משפט יפה שבן־גוריון כתב בשנת 1951: ‘אין מסדרים רהיטים בבית, כל עוד עובדים בהנחת יסודותיו‘. בן־גוריון הניח יסודות, ואנחנו צריכים עכשיו לסדר את הרהיטים“.

אנשי המכון נערכים לשנת החמישים לפטירתו של בן־גוריון. “המטרה שלנו היא שאנשים יצאו עם בן־גוריון במלואו, כדמות עגולה. אנחנו לא חוששים שיתנגחו בו או בתפיסותיו, אבל קודם כול שיכירו את הגותו ואת דמותו על יתרונותיהן וחסרונותיהן“. בין הפעולות שנעשות בשטח, בשיתוף עם מועצת רמת־הנגב, ניתן לציין את הקמתה של טיילת חדשה בין צריף בן־גוריון לקברו, שתושלם בחודשים הקרובים. “מדובר בחלק ממסלול ההליכה שבן־גוריון היה צועד בו, וגם הזמין אליו אנשים שרצו לשוחח איתו. עצם הצעידה המשותפת בטיילת ובטבע היא אחד המאפיינים שלו“.  חידושים נוספים של המכון הם פתיחת מרכז מבקרים של הארכיון למורשת בן־גוריון, מיצג אינטראקטיבי בשם “משפט העם“, שחזור השבילים בשכונה שבה התגורר הזקן, ושיתוף פעולה בתחומים שונים עם מרכז בגין.

דוניץ, תושב טללים שבנגב, הוא דור שני במכון למורשת בן־גוריון. אביו יגאל היה חוקר ועוזר של בן־גוריון וממקימי המכון. “הכיף הכי גדול הוא שכל אנשי המכון מחויבים לדרכו של בן־גוריון. הסגן שלי שמיל אדלר הקים את היישוב שיזף בנגב, וגיל שניידר, מנהלת הצריף, הגיעה לכאן בתור מורה חיילת ונשארה לגור. בסוף אנחנו חיים את זה ביום־יום. הדמות של בן־גוריון נוכחת בבית האישי שלנו, וכשאתה חי את משנתו, ברור לך שהיא רלוונטית“.