כמו תמיד באירועי ירי המוני בארה"ב, השעיר לעזאזל נבחר ברגע שהכדור הראשון נורה. במקרה של הירי ב"מועדון קיו" בקולורדו בשבוע שעבר, זה היה נראה קל במיוחד: צעיר נכנס למועדון להט"ב באמצע מופע דראג, פותח באש ורוצח חמישה אנשים – האם יש ספק שמדובר בימני משוגע וטרנספוב?
הנרטיב הזה עף ברשתות בדקות שאחרי הדיווחים הראשוניים, והגיע לכל העיתונים הגדולים בארה"ב. הניו-יורק טיימס הגדיל לעשות ובנוסף לדיווחים חדשותיים שהעבירו את המסר, גם פרסם מאמר ארוך שמאשים את המאבק של הימין האמריקני בתופעת מופעי הדראג לילדים, וכן במאמצים למנוע טיפולי שינוי מגדר לילדים וילדות. וכמו כל נרטיב עסיסי נגד הימין, הוא זכה לתפוצה גם כאן בישראל, מעודן אפילו פחות מאשר שם באמריקה.
כותרת המשנה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות הייתה: "אחרי שהפסיד את המאבק מול הומוסקסואליות 'שגרתית', הימין האמריקאי מתמקד בשולי הקהילה: טרנסג'נדרים, נון-בינארים ודראג. השבוע זה נגמר בחמישה הרוגים". בידיעה הקצרצרה, הסבירה ציפי שמילוביץ שהירי היה "שיאו המדמם של מסע הסתה אכזרי שמנהלים כלי תקשורת שמרניים ופוליטיקאים רפובליקנים נגד אוכלוסיית הלהט"ב בארה"ב". בהמשך היא כתבה כי "האנשים האלה, שחייהם קשים גם ככה, הם מטרה נוחה לא רק ללעג ולקלס, אלא לאלימות של ממש". ולבסוף, היא מספרת כיצד הסיפור "נדחק לשולי המהדורה" של פוקס ניוז – שמתברר, אחראי לרצח – ומקנחת: "שטיפת הידיים הושלמה. עד הפעם הבאה".
מעבר לבעייתיות העצומה של האשמת צד פוליטי שלם ברצח כי הוא מתנגד אידיאולוגית לתופעה חברתית כזו או אחרת, המציאות כאן פשוט אחרת: הרוצח, התברר יום אחרי האירוע, היה נון-בינארי בעצמו! בבית המשפט דרש עורך דינו שיתייחסו אליו בלשון רבים, וכן בשם הגוף Mx. (במקום Mr. או Ms.). הוא כמובן גם אדם חולה מאוד, שאיומיו לרצוח את אמא שלו באמצעות מטען חבלה היו כה רציניים שהם הגיעו למשטרה – שכנראה לא קלטה את הסכנה שהוא מהווה. אבל בכל מקרה, לא רק שאין שבב של ראיה שמדובר בפעיל שמרני, מצביע רפובליקני או אדם שאי פעם צפה בדקה של פוקס ניוז – אלא יש כאן מקרה הפוך בדיוק.
בתור כתבת לענייני ארה"ב, שמתגוררת בארה"ב, היה מצופה ששמילוביץ תדע קצת יותר על מה שקורה מתחת לאף שלה, במקום לקבל את החדשות שלה מעמוד הדעות של אתמול בניו-יורק טיימס.
