עשרה קבין של יהירות וגאווה ירדו לעולם, תשעה מהם נטלו ככל הנראה כמה משופטי בית המשפט העליון בדימוס (לא כולם, חשוב מאוד להדגיש). אחד מאותם שופטים בדימוס שאיבדו את חוש המידה הוא פרופ' יצחק זמיר, אשר פרסם לאחרונה מאמר ב'הארץ' תחת הכותרת "בית המשפט העליון הוא הטוב בעולם. מדוע רוצים לרסק אותו?" במאמרו קובל זמיר על הניסיונות הנעשים במערכת הפוליטית בימים אלו להשיב את האיזון ליחסים בין רשויות השלטון, ומייחס ליוזמי מהלכים אלו במשתמע מניעים זרים. בבסיס מאמרו של זמיר עומדות שתי טענות. ראשית, בית המשפט העליון הישראלי הוא הטוב בעולם, ושנית, שינוי שיטת בחירת השופטים וחקיקת פסקת ההתגברות ירסקו אותו.
ובכן, מי אמר שבית המשפט העליון הישראלי הוא הטוב בעולם? זמיר מספר על "שופטים, מרצים למשפטים ועורכי דין במדינות שונות" מהם שמע שבחים כאלו על בית המשפט שלנו, ומעבר לעדות שמיעה זו הוא מביא עוד שני עדים מסייעים לטענה. עורך הדין היהודי-אמריקני המפורסם פרופ' אלן דרשוביץ ונשיא בית המשפט העליון הבריטי לשעבר לורד הארי וולף (יהודי חם ואוהב ישראל גם הוא). כמובן שאת ציטוטיהם של השניים ניתן למצוא בחיפוש פשוט בגוגל, ויפה שזמיר לא התעצל והשקיע בכך (גגלו "בית המשפט העליון הטוב בעולם" בעצמכם ותיווכחו), אך ספק אם חיבתם של שני יהודים חמים כאלו למדינת ישראל ולמוסדותיה היא אינדיקציה ממשית. מעבר לכך, כאשר בוחנים את ההקשר של שתי האמירות מגלים שלא מדובר בדברים שהושמעו בפורומים נייטרלים, אלא באמירות שנועדו ספציפית לאוזן ישראלית.
אכן, פרופ' אהרן ברק שהיה נשיא בית המשפט העליון בזמן שבו הלורד וולף השמיע את אמירתו, הוא באמת משפטן בעל שם עולמי. אולם, כמידת פרסומו כך גם מידת המחלוקת סביב גישתו המשפטית. בעוד משפטנים רבים בעולם רואים בו סוג של "גדול דור", בפי אחרים הוא כונה בין היתר "פיראט משפטי" ולא לחיוב. בנוסף, מאז סיום כהונת ברק ב-2006 לא מכהנים בבית המשפט העליון משפטנים בעל שם עולמי. יש אמנם לא מעט משפטנים רציניים ומוערכים בבית המשפט העליון גם כיום, אך יש גבול גם למספר השנים בהן ניתן להנות מאבק הכוכבים שהותיר אחריו ברק. בית המשפט העליון הישראלי הוא מוסד ראוי, שמכהנים בו משפטנים ראויים, אך לא מעבר לכך. ודאי שלא מדובר במטריית הגנה על מדינת ישראל כפי שניסו לצייר אותה שופטי העליון בעבר. עם פסקת התגברות ובלעדיה מצבה של ישראל בקהילייה המשפטית בעולם יהיה דומה.
העובדה שמשפטנים בעולם גם הם מעוניינים בשיטת בחירת שופטים דומה לזו הישראלית, שבה שופטי העליון נהנים מעמדה משמעותית, אינה בהכרח עדות לכך שמדובר ביעד רצוי. לא תופתעו לשמוע שגם רבנים מעוניינים בכך שרק רבנים יבחרו את הרבנים הראשיים ורק דיינים יבחרו את הדיינים. העובדה שמשפטנים בכל העולם הם גילדה שאיננה מתאפיינת בצניעות רבה איננה מעידה דבר. בסופו של יום בית המשפט העליון הוא רשות שלטונית, וככזה הוא צריך להיות כפוף לאיזונים מתאימים. ניתן להתווכח על השאלה מה בדיוק צריכה להיות שיטת הבחירה, אך זעקות שבר מתנשאות, כדוגמת אלו שמשמיע פרופ' זמיר, אינן מאפשרות קיום דיון ציבורי רציני ומכובד בשאלה זו.
