על פסקה ועל התגברות
אחד הנושאים העומדים במוקד הדיונים לקראת הקמת הממשלה החדשה הוא "פסקת ההתגברות". המילה פִּסְקָה במקורה שימשה בלשון חכמים לתיאור ההפסקות שבין פרשייה לפרשייה בתורה. כך למשל נאמר במדרש ספרא לספר ויקרא: "וכי מה היו הפיסקות משמשות? ליתן ריווח למשה להתבונן בין פרשה ופרשה ובין עניין לעניין".
כלומר, ההפסקות שבין הפרשיות נועדו לעצירה ולמנוחה, בטרם נמשיך אל העניין הבא. עם הזמן, כפי שקורה בַּלשון פעמים הרבה – משמעות המילה "פסקה" זזה מן ההפסקה שבין הכתובים אל הכתובים שבין הפסקה להפסקה. לכן, כשאומרים היום "פסקה" אין מתכוונים להפסקה, אלא לקטע הכתוב שבין ההפסקות – וכבר בלשון חכמים עצמה כבר קיים המשמע הזה.
עוד מילה שבה חלה תופעה דומה היא המילה "פֶּרֶק". כיום משמשת המילה במשמע יחידה מתוך שלם, למשל פרק בספר או בסדרה. אך במקורו הפרק הוא המקום שבין יחידה ליחידה, כמו המפרקים שבגוף, המבדילים בין עצם לעצם. כך למשל נאמר במשנה במסכת ברכות לגבי הַפְסָקה באמצע קריאת שמע: " בפרקים – שואל מפני הכבוד ומשיב. ובאמצע – שואל מפני היראה ומשיב". כלומר, באמצע הקטע מותר לשאול בשלומו של מישהו רק מפני היראה, אך בַּפְּרקים, כלומר בהפסקות שבין קטע לקטע, מותר לשאול אף מפני הכבוד.
בהמשך, המילה "פרק" קיבלה קפיצת משמעות קטנה, וזזה מן ההפסקה אל הקטע שבין ההפסקות, כמו המילה פִּסְקָה. המחשה מעניינת להבדל שנוצר במשמעות המילה באה בנוסח המשנה הבאה. מי שיפתח ספר משנָה כיום יראה שהנוסח הוא "אלו הן בין הפרקים – בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה ל'שמע'", וכו'. אך בכתבי היד הטובים של המשנה הנוסח הוא "אלו הן הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, וכו'". בנוסח המקורי הפרקים הם ההפסקות, אך במרוצת הזמן המשמעות הרגילה של פרקים כבר הייתה החלקים עצמם, ולכן ההפסקות נקראו "בין הפרקים", וכך הוא הנוסח בדפוסים.
אלגברה ובן-גביר
המילה "התגברות" מקורה בלשון ימי הביניים, אך השורש גב"ר מתועד כבר בתנ"ך – וממנו הפעלים לגבור ולהתגבר, וכן המילה גביר. גביר במקרא הוא אדון ("הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך"), והוא בן הזוג של הגבירה. כך למשל בפסוק בתהילים: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ – כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחׇנֵּנוּ". העבד והאדון מקבילים כאן אל השפחה ואל הגבירה, בת זוגו של הגביר. בהמשך שימשה המילה המילה גביר גם במשמע אדם נכבד ובעל אמצעים, ובנו של הגביר יכול היה אפוא להיקרא "בן גביר".
מעניין לציין שגם האלגברה קשורה לשורש זה, אמנם דרך הערבית. אף בערבית משמע השורש גב"ר הוא גד"ל, התחזק, ולכן ג'באר הוא מישהו חזק וגדול. לפני כ-1,200 שנה פרסם המתמטיקאי הפרסי מוחמד אל חואריזמי את ספרו "אל-כתאב אלמח'תצר פי חיסאב אל-ג'בר ואל-מוקאבלה", שתרגומו בעברית הוא משהו כמו "הספר המקוצר לחישוב ההשלמה והאיזון" ("אל" בערבית היא כמו ה' היידוע בעברית, ואינה חלק של ממש מהמילה). ספר זה שעסק בפתרון משוואות היה לספר היסוד של האלגברה, והוא שנתן לה את שמה. באירופה קראו בקיצור לספר הזה "אלגברה", ובהמשך קראו כך לתחום המתמטי הזה כולו.
אגב, שמו של אל-חואריזמי הוא העומד גם ביסוד המילה "אלגוריתם" – שהיא למעשה שיבוש של שמו שהתקבע בשפות אירופה, והפך לשַמש במשמע רצף פעולות חשבוניות.
הווה אומר, קו לשוני אחד מחבר בין פסקת ההתגברות, בן-גביר והאלגברה.
