המשא ומתן הקואליציוני בין מפלגות הימין לליכוד, המתנהל בימים אלו, הוא שעתם הגדולה של ראשי המפלגות. את השיחות עצמן מובילים נציגי הסיעות, חלקם מקורבים ליו"ר, וכן עורכי דין המתמחים בסעיפים הקטנים ובפרטים המדוקדקים של ההסכמים. אך את הטון העיקרי במו"מ קובעים ראשי המפלגות. לכל אחד מהם קו אסטרטגי שונה, והם מנחים את הצוותים על מה לריב ועל אלו נושאים להתעקש, במה ניתן להתפשר ועל מה בשום פנים ואופן לא.
בואו נצלול פנימה ונבחן איך כל אחד מראשי המפלגות של הקואליציה המיועדת, המנהלים כעת את השיחות על הקמת הממשלה, מתנהל במשא ומתן, ומה הם העקרונות המנחים אותו מול היריבות ומול התקשורת.
בנימין נתניהו. בדומה לעבר, ראש הממשלה העתידי יסגור את הרכב ממשלתו ברגע האחרון, ואולי גם אחרי-האחרון. הוא מבלה בימים אלו שעות רבות בכנסת, נפגש עם ראשי המפלגות השונות ומנסה להציע פשרות ופתרונות שונים. נכון לעכשיו הכל במתינות ובסבלנות, ובועת הלחץ המוכרת כל כך עוד לא התפוצצה אצלו. בתרגילים מתרגילים שונים הוא מנסה לגרום לשותפות להתכנס לממשלה אחת ולהסכמות משותפות. בינתיים, אומנם, הוא לא נוחל הצלחה, אך משדר עסקים כרגיל.
נתניהו לא מתראיין, גם לא לכלי תקשורת המזוהים איתו היטב, אך במידת הצורך שולח את אנשיו – היועצים ובעיקר הפוליטיקאים – להגיב על ספינים ותדרוכים תקשורתיים, וכמובן מייצר כאלה משל עצמו, כמו למשל באמצעות חשיפת דרישות המו"מ של שותפיו, במטרה לגרום להם מבוכה ולהביא אותם להתפשר.
בצלאל סמוטריץ'. יו"ר "הציונות הדתית" מכוון גבוה, ועל כן תחושת הבהילות סביבו, והרצון להספיק כמה שיותר וכמה שיותר מהר. בראשית המו"מ סמוטריץ' שמר את הקלפים קרוב לחזה ולא חשף את דרישותיו, עד לפיצוץ (הראשון מתוך כמה, נכון לעכשיו) המגעים עם אנשי הליכוד, שהביא אותו "לשחרר את הרסן" ולשלוח את מקורביו להתראיין, לתדרך עיתונאים ולדברר את עמדותיו, בין השאר השרה המיועדת אורית סטרוק ומנכ"ל המפלגה יהודה ולד. כל זאת בתגובה לתדרוכים המקבילים מצד אנשי הליכוד ונתניהו, שטענו (ועדיין טוענים) כי דרישות המפלגה הן "סחטניות" ועוד ועוד.
האנשים שאינם במעגל הקרוב של יו"ר "הציונות הדתית" לא מכירים את הטמפרמנט שנקרא בצלאל סמוטריץ'. כאשר מתריעים מפניו, למשל במשרד הביטחון, כי תפרוץ מלחמה ומהומת א-לוהים אם ייכנס למשרד, או הפחדות דומות במשרד האוצר מצד יו"ר ההסתדרות למשל, ושלוחיו בתקשורת ובפוליטיקה, שאיימו כי תחת סמוטריץ' כלכלת ישראל תידרדר למקום חשוך וקיצוני – הצורך שלו להגיע למקומות האלו רק גובר, כדי להוכיח שהוא יהיה המבוגר האחראי. איומים כאלה לא מוציאים ממנו את החשק, אלא רק מחזקים אותו, כאילו הוא אומר "אתם תראו, אני אוכיח לכם שאתם טועים".
איתמר בן גביר. השר המיועד לביטחון לאומי מכיר ויודע תקשורת לא מאתמול, והוא עובד איתה כשזה מתאים לו ומפעיל אותה לרצונותיו, לראיה – בחודש האחרון פורסמו מרבית דרישותיו במו"מ בכלי תקשורת שונים.
בעקבות הקשחת העמדות של סמוטריץ', בן גביר קיבל מנתניהו אור ירוק לכמעט כל דרישותיו, וזה גם מה שהוביל אותו להיות הראשון שחותם על הסכם קואליציוני. הוא ביקש מראש תיק אחד, לכאורה בינוני אך משמעותי ביותר, בידיעה הברורה שהוא הולך להיות הדמות המרכזית בקואליציה ובממשלה הבאה, ושכולם יקפצו.
אריה דרעי. מאז מערכת הבחירות לא התראיין יו"ר ש"ס לאף כלי תקשורת. הוא לא מגיע לאירועים ציבוריים, ממעט להגיע לכנסת ואת פגישות המשא ומתן מקיים בביתו או במקומות רחוקים מעיני התקשורת. הוא לא יוצא בהצהרות, אך מאחורי הקלעים פועל באופן אקטיבי לטובת חקיקה שתסדיר את מעמדו, בחשש שמערכת המשפט תפסול אותו מלכהן כשר בממשלה הבאה, לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון בחורף שעבר. כשר הבכיר ויו"ר המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה הצפויה, הוא יודע שיש לו אשראי פתוח מנתניהו לדרישותיו, ועסוק בלעגן ולבצר את מעמדו האישי.
יצחק גולדקנופף ומשה גפני. ראשי אגודת ישראל ודגל התורה שותפים להנהגת יהדות התורה, ובהלימה גם כמעט לאותה אסטרטגיה תקשורתית. אין להם בעיה להתראיין, אך לא לכל כלי תקשורת. הדרישות שלהם לתפקידים וסמכויות בממשלה ברורה, אך גם ניסיון לקבל עוד נתחים מהעוגה. אצל שניהם מי שמקבל את ההחלטות הסופיות היא מועצת גדולי התורה, של כל מפלגה בנפרד, אך בעוד אצל החסידים של אגודת ישראל חלוקת התפקידים הייתה ברורה מהרגע הראשון, אצל הליטאים התרעמו על החלוקה הלא שוויונית. גפני מכיר את נתניהו הרבה מאוד שנים, ומול מבול התיקים והדרישות שמקבלות שאר המפלגות בקואליציה הוא הודה כי "אינו יכול להצטייר כמי שמוותר". לגולדקנופף, לעומת זאת, זו הפעם הראשונה לניהול מו"מ והמפגש הראשון עם נתניהו, אך עדיין הוא שומר על הקו המסורתי ומנהל את השיחות יחד עם גפני, בפגישות משותפות עם נתניהו, ולא בנפרד.
