באופן מהותי ועקרוני עלינו לשאוף להחלת ריבונות, נושא שאשוב אליו בהמשך. עד שזה יקרה, הפתרון איננו סגירת המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, אלא ביצוע התאמות מיידיות באופי פעילותו. נוסחת הפעלתו הקיימת של המנהל האזרחי הוגדרה בשנות השמונים של המאה הקודמת. אך מאז הסכמי אוסלו השתנו מקצה לקצה הרכב השירות, השטח והאזרחים הנזקקים למִנהל, מבלי שהתקיימה עבודת מטה סדורה ומעמיקה לבחינת הנוסחה הוותיקה.
המבנה הקיים, שבו נציגי משרדי הממשלה כפופים הן למפקד הצבאי האזורי והן למשרד הממשלתי הרלוונטי, יוצר בעיות רבות. הן מתעצמות כאשר הגוף האזרחי, האמון על מתן שירותים אזרחיים, מנוהל בידי אנשי צבא. התפקיד המשמעותי ביותר שמשפיע על זירה זו הוא "מתפ"ש" – מתאם פעולות הממשלה בשטחים. פקיד זה אמון על תיאום הפעולות האזרחיות של הממשלה באזור שהריבונות הישראלית טרם הוחלה עליו. למרות ייעודו האזרחי המובהק, תפקיד־מפתח זה אויש בפועל על ידי אנשי צבא בדרגת אלוף. אין הכרח שכך יהיה. אותם דברים נכונים גם לגבי תפקיד ראש המנהל האזרחי.
מינוי מתפ"ש וראש מנהל אזרחי שהם אזרחים בעלי ניסיון במתן שירותים ממשלתיים והיכרות עמוקה עם משרדי הממשלה, עשוי להיות בשורה משמעותית. הקיבעון שבמסגרתו רוב אלו שמונו לתפקידים אלה הם קציני צבא בכירים, שבדרך כלל אין להם כל הבנה בנושאים אזרחיים וכפיפותם המוחלטת נתונה למערכת הצבאית, חייב להשתנות. באופן זה ניתן יהיה לקדם רפורמות חיוניות בתחום המשילות בשטח, בשמירה על אדמות המדינה, בהכרזה וברישום קרקעות המדינה, בפיתוח ההתיישבות, בשירותים לאזרחים ובסוגיות תקציביות.
בנוסף, מן ההכרח לטפל גם במודל ההפעלה הקיים של יועמ״ש איו״ש, שבמסגרתו קומץ לובשי מדים צעירים משפיעים כמעט על כל פעולה אזרחית במנהל האזרחי. קצינים אלו מגיעים מהפרקליטות הצבאית ללא ניסיון אזרחי, ומוצאים עצמם בעמדה מקבילה לזו של יועצים משפטיים של משרדי ממשלה. הם מקבלים הכרעות בצמתים קריטיים של חקיקה, תכנון ובנייה, איכות הסביבה ועוד. כל זאת בהיעדר הידע הנדרש, וללא הבנה בוגרת של המציאות המורכבת ושל דרישות הדרג המדיני.
קולמוסים נשתברו ומלל רב נשפך על סוגיית ההשתלטות הפלסטינית החד־צדדית על שטחי C. קיימות תוכניות מעשית לבלימה ולטיפול, בהן גם אחת של כותב שורות אלה. יש לאמץ תוכנית כזו, להגדיר לוח זמנים ושלבי פעולה, תקציב ראוי וכמובן כוח אדם הולם למשימה חשובה זו. למרבה הפלא, כולם מבינים את הבעיה אך משום מה נמנעים מלקבל החלטה ברורה לטפל בה. במקביל יש להגדיר קריטריונים למתן אישורי בנייה לפלסטינים, עניין שמתעכב משום מה.
ישנן עוד סוגיות רבות שצריך ואפשר לטפל בהן, ואמנה כמה מהן: הסדרת ההתיישבות בכלל (על פי המפורט בדו"ח ועדת ההסדרה בראשות השופטת חיה זנדברג), והסדרת ההתיישבות הצעירה והחוות החקלאיות בפרט. יש לשנות את שיטת רישום קרקעות המדינה (מוכרזות ואדמות סקר) לרישום בטאבו, במקום הליך ההכרזות על אדמות מדינה הקיים כיום, אשר ניתן לסותרו.
יש להפעיל את תוכניות החומש והעשור לכל כבישי יו"ש, המשמשים הן את הישראלים הן את הפלסטינים, ונמצאים ברמה ירודה ביותר זה שנים. לשם כך יש להקצות תקציב הולם שאיננו קשור לכספים קואליציוניים קטנים, שכן לא מדובר במיליוני שקלים אלא במיליארדים. שטח יהודה ושומרון הוא חמישית משטח המדינה, מתגוררת בו אוכלוסייה רבה, והאזור הוזנח שנים רבות ללא מענה ראוי. נזכיר גם את אישור היישוב אביתר כפי שהתחייבה הממשלה (היוצאת, קל וחומר שהנכנסת צריכה ליישם), ואת תוכנית חומש תחילה.
בקעת הירדן תחילה
במקביל לצעדים האמורים שאפשר לקדמם באופן מיידי, עלינו לבחון את נושא החלת הריבונות. את תוכניות הריבונות הקיימות ניתן לחלק לשלוש מרכזיות: 1. ריבונות מלאה על השטח כולו; 2. ריבונות בשטחי C בלבד; 3. ריבונות על בקעת הירדן וכלל היישובים הקיימים.
בהתייחס לעמדה שלפיה ניתן להחיל ריבונות מלאה על כל השטח, ייתכן שנתקשה להתמודד עם המעמד האזרחי של הפלסטינים. יש הסבורים שבמהלך ארוך טווח יהיה ניתן לבחון את נאמנותם האזרחית של ערביי יו"ש, ומי שיעמוד במבחן זה יקבל אזרחות ישראלית. מכל מקום, משיכת הסוגיה לאורך זמן תכניס אותנו למלכוד הנובע ממעמדם של הפלסטינים בשטח.
מאידך גיסא, גם החלת ריבונות על שטחי C בלבד תהיה עניין מורכב, בהיעדר מכשול פיזי שימנע זליגה של ערבים משטחי A ו־B לשטחי C. כאשר הפלסטינים יפנימו את ההטבות הניתנות להם כאזרחים בעלי זכות תושבות, כדוגמת תשלומי ביטוח לאומי, רבים מהם עשויים לעבור לשטחי C כדי לזכות בהן. זה בדיוק מה שקרה בירושלים, בשועפאט ובכפר־עקב, המצויים בתחום השיפוט של העיר ירושלים, שגדלו מאלפים בודדים של תושבים בסוף שנות התשעים לכ־150 אלף איש כיום. זה קרה בעיקר בעקבות מעמד התושבות, הכולל תנאים סוציאליים למיניהם. גורם מסייע נוסף הוא קלות המעבר, בהיעדר גדר בין שטח יו"ש לשטח הכפרים הללו.
ההצעה האלטרנטיבית והריאלית ביותר היא החלת ריבונות בבקעת הירדן. זו החלטה שניתן לקבל באופן מושכל, גם לאור ההתחייבות שניתנה על פי פרסומים זרים בהסכמי אברהם. מדובר בצעד חיוני אסטרטגית, ביטחונית ודמוגרפית למדינת ישראל, ולכן יש לבצעו גם ללא תלות ברוח גבית בינלאומית. ככל שהממשל האמריקני ישתנה, יהיה ניתן לשקול החלת ריבונות גם על גושי יישובים קיימים, לפחות אלו שהוזכרו בתוכנית טראמפ. בהקשר זה יש לקחת בחשבון שהממשל האמריקני אמנם אינו אוהד את הרעיון, אך בשים לב לשינוי ביחסי הכוחות בקונגרס – ייתכן כי עיסוקו לא יתמקד כאן.
בבקעה מספר מועט יחסית של תושבים ערבים, ובהחלת ריבונות עליה ייקבע גבולה המזרחי של ישראל, באופן שאולי יתקבל בברכה (גם אם שקטה) בצד המזרחי של הירדן. ייתכן שבית המלוכה הירדני ישמח לוודא שסוכלה לצמיתות האפשרות של שכנות למדינה פלסטינית, שבכוחה לאיים עליו בעתיד. צעד כזה יבלום את פנטזיית השיבה הפלסטינית באופן מוחלט.
בנוסף, יש להתחיל בעבודת מטה לבחינת הקמת שדה תעופה בבקעת הורקניה (בצפון־מזרח מדבר יהודה) או בסמוך למעבר אלנבי (בבקעת הירדן). שדה תעופה בינלאומי שכזה, בקרבה למרכז הארץ ולעיר הבירה ירושלים, ישים ומעשי לא פחות מהחלופות הנבחנות כעת ומעוררות התנגדויות רבות – בסמיכות לנבטים בדרום או בסמוך לרמת־דוד בצפון, במקומות מרוחקים ממרכזי האוכלוסייה. שדה תעופה כזה ייתפס כנמל התעופה הבינלאומי של ירושלים ויחזק את מעמדה. בנייתו תהיה מהפכה של ממש בהשקעות המדינה ביהודה ושומרון, שעד כה לא כללו מתקנים משמעותיים של תשתיות לאומיות. בתנאי אבטחה וביטחון הולמים, שדה תעופה כזה יוכל לשמש גם את הפלסטינים ואף להיות עבורם דרך נוחה ליציאה לחו״ל, והדבר יחזק את ההסכמה הבינלאומית למהלך.
החלת הריבונות בבקעה תשדר מסר של אי־נסיגות, במקום עידוד לדרישות נוספות מצד הערבים. במהלך מעט גדול יותר, נכון יהיה להוסיף גם ריבונות על גושי ההתיישבות הקיימת. מדובר בריבונות על הגושים, כדוגמת גוש שילה, עלי ואריאל כיחידה אחת, ולא על יישובים כבודדים, מה שעלול לייצר תסבוכת בתיחום גבולותיו של כל יישוב, שתמנע ממנו התפתחות והתרחבות בעתיד.
לסיכום: אני קורא לממשלה החדשה לאזרח תחילה את תפקידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש המנהל האזרחי, וכן לאיזרוח והתאמת מנגנון יועמ"ש איו"ש וזאת עד להחלת הריבונות הישראלית על התיישבות הישראלית, ששלביה פורטו במאמר. 
קובי אלירז כיהן בעבר כיועצם לענייני התיישבות של ארבעה שרי ביטחון
