לא נעים לעסוק בסוגיות להט"ב, ודאי לא בעונה כזאת של הרכבת קואליציה. עצם העלאת הנושא יוצרת מתח באוויר, חשש מכפייה דתית ודיבורים על טהרן ועל תקופה אפלה העומדת בפתח. הבעיה היא שקמפיין הלהט"ב אינו עוצר, ובעוד אנחנו מתחבטים בניסוחים כדי שכוונותינו לא יסולפו, בשטח נקבעות עובדות. השבוע היה זה מסמך העקרונות שפרסם משרד החינוך, המנחה את מערכת החינוך כיצד להעניק תחושת מוגנות ומענה מיטיב לילדים ובני נוער מהקהילה הגאה. שרת החינוך היוצאת הציגה את המסמך בגאווה, וראש הממשלה היוצא בירך והצהיר כי זהו מהלך חשוב מאין כמוהו.
אין זה הוגן או מועיל לעמת את הילדים עם בעיות שגם אנחנו המבוגרים טרם הסדרנו
אבל היו בחירות, הזמנים משתנים, העם רוצה קצת אחרת, ולכן הריני להציע לשר החינוך הבא לגנוז את המסמך הזה, ולפרסם במקומו איגרת, בערך בנוסח הבא:
מחנכים יקרים, בידינו מופקדים ילדי ישראל. הם נמצאים בשלב חשוב בחייהם, שלב שבו הם לומדים על עצמם ועל העולם, מתפתחים ומעצבים את אישיותם וזהותם. תפקידנו להקנות להם ידע ולספק להם סביבה יציבה, רגועה ובטוחה, כדי שיגיעו לבגרות כשהם שלמים בגופם ובנפשם.
יציבות וביטחון מוקנים על ידי הצבת גבולות ברורים ויצירת סביבה שמתווכת ומגבילה את החשיפה למציאות שבחוץ. ילדינו אינם אמורים לפתור את בעיות החברה או להכריע בוויכוחים פוליטיים או פסיכולוגיים. אין זה הוגן או מועיל לעמת אותם עם בעיות שגם אנחנו המבוגרים טרם הסדרנו. הם נמצאים בגיל שהמבוכה בו רבה, ומתמודדים עם רצונות סותרים, תסכולים, חששות ותהיות. חובתנו לתת מקום לשאלותיהם ולחיבוטיהם, אולם אסור לנו לקבע אותם בתבנית כלשהי, ודאי לא כזו שתכתיב את כל מהלך חייהם. המדינה אינה סומכת על שיקול דעתם בצריכת אלכוהול, אינה משתפת אותם בבחירות, ואף אינה מתירה להם לצפות בתכנים מסוימים. לכן אין כל היגיון להתייחס לתחושותיהם בשלב זה כמחייבות, ובוודאי שלא לדרוש מחבריהם וממוריהם להתנהל על פיהן.
המפולת שאירעה בבית הספר הממלכתי־דתי בגבעת שמואל, שבו שולבה ילדה בתור ילד, ממחישה כמה נזק גורם העיסוק הפומבי בנושא לכל המעורבים – ילדים, הורים ומחנכים. בית הספר אמור להגן ולהכיל את כל התלמידים, אלה ששלמים עם נטייתם המינית, אלה שלא, וגם אלה שבכלל לא התוודעו לסוגיה. הדרך לעשות זאת היא באמצעות ניסוח הגדרות ברורות ושמירה על סדרים וכללים. כמובן, כללים תמיד יקפחו יחידים, שייחודיותם מאתגרת את ההגדרות הפשוטות והנוקשות. עם זאת, גם הם יצאו נשכרים מהשקט ומהרוגע שיוצר שיח המאפשר לכולם עמידה שווה, שאינו מציף קשיים וקונפליקטים אלא משאיר אותם מתחת לפני השטח, לשיחות אישיות או לעיבוד בליווי אנשי מקצוע.
עלינו להבטיח שכל ילד יוכל למצוא בבית הספר לפחות מבוגר אחד, רגיש ואחראי, שעימו יוכל לדבר בפרטיות ובפתיחות על עניינים אישיים. עלינו לעשות כל מאמץ כדי שהאווירה בבית הספר תהיה נעימה ומכבדת, נטולת אלימות פיזית ומילולית מכל סוג שהוא. עלינו להשתדל מאוד שכל תלמידינו ירגישו שבית הספר מחויב לביטחונם, לרווחתם ולהצלחתם. כך יהיו פנויים ללמידה מיטבית ולהשתלבות חברתית.
לאחר מכן כדאי לכנס את אנשי השירות הפסיכולוגי־ייעוצי, ולומר להם בערך כך: מכובדיי, הריני להזכירכם כי אנו שליחי ההורים, לא מסיונרים מטעם דת הנאורות העכשווית. רוב הישראלים דוגלים ביחס של כבוד וסובלנות כלפי כל אדם, אולם אינם מזדהים עם התפיסות שמקדמים שלל ארגוני הלהט"ב, שותפיכם לכתיבת המסמך הזה. החברה בישראל אולי מסורתית מדי לטעמכם, והתפיסות הרווחות בה אולי נראות לכם מיושנות. זכותכם לחשוב כך, אך אם אינכם מסוגלים להניח בצד את השקפותיכם ולסייע במצוקת הפרט באופן התואם את עולמו הפנימי ואת הסביבה שהוא חי בה, אינכם אנשי מקצוע ראויים. יש לנו במערכת ילדים הסובלים ממצוקות שונות ומגוונות. סוגיית הלהט"ב רחוקה מלהיות הרווחת או החמורה שבקשייהם. אז אנא רסנו את שאיפתכם להיות פורצי דרך ומובילי מגמה, ותנו להם מענה מותאם לגילם ולסביבתם. נהגו בענווה, בזהירות ובאחריות, והיו קשובים ורגישים לצורכי הילדים באשר הם שם. הם חשובים ויקרים יותר מכל אג'נדה.
